חוק יסוד התקשורת - איסוף מידע ראשוני

דברי הסבר על מהות החוק

תפקידה העיקרי של התקשורת במדינה דמוקרטית ובעלת כלכלה מודרנית צריך להיות סגירת פערי מידע חשובים. ככל שהמידע יהיה נגיש לחלק גדול יותר של האוכלוסיה האזרחית (והכלכלית) כך יוכלו האזרחים להחליט בצורה מושכלת יותר על עתידם הפוליטי, הכלכלי והאזרחי.

התפקיד השני של התקשורת הוא לשמש כ״כיכר העיר״ ובכך לייצג נאמנה את שוק הרעיונות בחברה ומקום לדיונים בנושאים החשובים הרלוונטיים שעל הפרק.

בפועל רוב התקשורת מנוהלת כעסק, שמטרתו המוצהרת היא הגדלת הרייטינג לצורך הגדלת ההכנסה. למעשה הרבה ערוצי תקשורת או עיתונים הם הפסדיים ומוחזקים על ידי אינטרסנטים פוליטיים וכלכליים לא לצורך רווחים ישירים, אלא לצורך השפעה על דעת הקהל ועל פוליטיקאים מכהנים (או בשאיפה) על מנת להטות את חוקי המדינה באופן אשר יתן יתרון לעסקים האחרים שלהם או לאידיאולוגיה שלהם.

חוק היסוד בא להתקין רגולציה שתבטיח שלצד תקשורת מסחרית עם המטרה המסחרית או הפוליטית שלה תתקיים גם עיתונות שתמלא את הפונקציות של הפצת המידע ואת היותה ״כיכר העיר״ החיוניות למדינה שיש בה דמוקרטיה ליברלית.

הצעה זו מתרכזת כרגע בערוצי התקשורת הסטנדרטיים קרי: עיתונות, רדיו וטלוויזיה. ערוצי תקשורת חדשים של רשתות חברתיות לא ידונו כאן אלא יושלמו בשלב מאוחר יותר.

עקרונות הצעת החוק

חופש הדיבור והביטוי הוא זכות יסוד של מדינת ישראל. לא יחולו עליו מגבלות כלשהן פרט למקרים בהם הדיבור הוא מעשה שגורר נזיקין ברורים (הכוונה כאן למעשים כגון דיבה או צעקת סרק אש באולם קולנוע).

רגולציה בקרה והערות הציבור

על מנת לאפשר מצד אחד את חופש הביטוי ולהבטיח מהצד השני תקשורת עצמאית גם מההון וגם מהשלטון, תקשורת שחותרת לחשיפת האמת ולהפצתה, יש צורך ברגולציה הן על מבנה הבעלות והן על מבנה התוכן.

לגבי הבעלות - מוצע שעל מנת למקסם את היתרונות ולמזער את החסרונות יש לקיים שוק מעורב שיש בו גם ערוצי תקשורת ממלכתיים (נוסח התאגיד ״כאן״ בארץ או ה BBC באנגליה וכו), גם ערוצי תקשורת פרטיים וגם מעורבים. בנוסף צריכה להיות רגולציה ברורה שתקטין את הסיכונים.

ההצעה היא להקים גוף רגולציה עצמאי לחלוטין. גוף זה ימומן על ידי המדינה באחוז קבוע מתוך התקציב ללא יכולת שינוי.

ייבחר בהגרלה גוף של כ 100 איש/ה שהם מדגם מייצג לתקופה של שנתיים והוא זה שיהיה אחראי לתיקוני רגולציה, לבקרה ולפיקוח. הגוף הזה יוכל להיעזר במומחים בתקשורת, בעורכי-דין ורואי חשבון על מנת לבצע את תפקידו - בכך תובטח אי התלות בממשלה ובבעלי ההון.

בעלות וחלוקת רישיונות

1. תקשורת ממלכתית

אין סיבה שהציבור יממן ערוץ מלא של שידורי בקר, מוזיקה, סרטים וכו. לצורך העניין שלנו בהפצת מידע מהימן ורלוונטי מספיק שהמדינה תממן שתי חברות חדשות אשר יתחרו זו בזו (דעה אחרת: יש מקום לערוצים ציבוריים שמשדרים 24/7 תכנים איכותיים).

אופן המימון :

בסיס של 0.4% מהתקציב (מתקציב הנוכחי של כ 450 מיליארד זה כ 1.8 מיליארד ש״ח לשנה. לצורך השוואה תקציב תאגיד ״כאן״ הוא כ 780 מיליון שח לשנה כלומר 0.78 מיליארד שח לשנה ) ומעל זה הכנסות שונות (מפרסום למשל) שחלקם יינתן לעובדים וחלקם למדינה.

אופן הפעולה:

המימון הציבורי הוא באחוז קבוע מהתקציב ומיועד לשתי חברות חדשות ותחקירים שיחזיקו כל אחת אתר אינטרנטי של חדשות, תחנת רדיו ארצית ועיתון אינטרנטי.

ערוצי תקשורת שונים יוכלו לשכור את שירותי חברות החדשות הציבוריות או להשתמש בחברות פרטיות כרצונם. הכנסות מפרסומות ומשכירת חברת חדשות עוברות למדינה. החברה שמביאה הכי הרבה הכנסות מקבלת משכורת 13 לעובדים מתוך סך מתוך כל ההכנסות. החברה השניה מקבלת זכות לקחת איקס עובדים מהחברה המתחרה. התוספת נלקחת מתוך סך ההכנסות הכללי.

2. חברת תקשורת מעורבת ציבורית

תאגיד שנסחר בבורסה כאשר לממשלה יש 10% בעלות ולציבור הרחב יש רוב בהחזקת המניות כלומר 51%. מיעוט מניות יכול להיות מוחזק בבעלות של בעל הון או תאגיד (המודל צרפתי).

3. תקשורת פרטית

רגולציה על בעלות:

3.1 איסור עסקים צולבים: ערוץ תקשורת פרטי לא יכול להיות בידי בעל הון שיש לו עסקים ריאליים או פיננסיים אחרים.

3.2 ערוץ תקשורת חייב בתוכנית עסקית רווחית ולא מונופוליסטית (לדוגמה הוא איננו יכול למכור במחיר היצף כדי להגיע לתפוצה מונופוליסטית שתאפשר לו לגבות דמי פרסום מאוד גבוהים ו/או לפגוע בתחרות בשוק התקשורת).

4. רגולציה על תוכן ופרסום

4.1 בדומה למה שיש היום - חיוב של הערוץ בהפקה מקורית של x שעות בשנה וכו.

4.2 אפשרות לזכות במכרז בשרותי אחת מחברות החדשות הציבוריות/ממלכתיות או להשתמש בחברת חיצונית.

הערה:

יש באירופה חברות שהן מתווכות את הפרסומת בין החברה שרוצה לפרסם ובין ערוצי התקשורת. הרגולטור בודק את הפרסומות בשלב הזה. ניתן לקחת את הרעיון הזה רחוק יותר והגוף המתווך לוקח את הפרסומת ואת תקציב הפרסום ומחלק אותם לכל ערוצי התקשורת - חדשות/פרטית/אחרת.

5. פיקוח ובקרה

5.1 הפרדה בין התקשורת הדיגיטאלית והתקשורת הכתובה - הדיגיטאלית צריכה להיות מפוקחת בצורה הדוקה.

5.2 החלת שקיפות מוגברת לערוץ שיש לו אחוזי צפייה מוגדרים - יצטרך להתנהל כחברה ציבורית.

5.3 ממשל תאגידי של גוף מפוקח על כל ערוץ תקשורת מעבר לאחוז חשיפה מוגדר.

5.4 מפרסם שמפרסם מעבר לאחוז מסוים לגוף תקשורת - גוף התקשורת יצטרך להשקיף זאת.

5.5 ערוץ תקשורת מעבר לרף חשיפה מסויים יישלט בידי ישראלי שגר בישראל.

5.6 גילוי נאות של הכותבים - שקיפות של הכותבים והעורכים לגבי השקפת עולמם.

5.7 מננגנון בקרה על דיווחים שקריים בערוצי התקשורת (שקר יעניש את ערוץ התקשורת).

5.8 תוקם ועדה במסגרת הגוף הרגולטורי שתבחן תלונות ציבור לטענות עובדתיות שקריות בתקשורת. במידה ואכן תמצא עובדה שקרית שפורסמה בעיתון, יינתן קנס והעיתון יפרסם במקום בולט תיקון. דעות ופרשנויות מוגנות כמובן דרך סעיף חופש הביטוי.

=================סוף הצעת החוק =================

הערות ומחשבות שונות שעלו בדיונים

ישנם 3 מודלים ראשיים של בעלות -

1. בעלות של המדינה = 100% מימון מדינה.

2. בעלות מעורבת = מודל צרפתי שבו ערוץ תקשורת הוא חברה ציבורית כאשר לממשלה יש 10%, לציבור יש ישירות 51% והשאר בבעלות פרטית. (תיאור מפורט למטה)

*3. *בעלות פרטית.

ויש כמובן ערבובים נוספים אפשריים, אך נתייחס כרגע לשלושת המודלים האלו בלבד.

לכל אחד מהמודלים האלו יש מעלות וחסרונות. בנוסף יש לכל אחד מהמודלים רגולציות חשובות שצריך לקחת בחשבון.

יתרונות וחסרונות

בעלות ממלכתית

יתרון - אי התלות בתאגידים גדולים ובעלי הון.

חסרון - חשש לתלות פוליטית ושליטה ממשלתית בתוכן. חוסר יעילות וניצול גרוע ומושחת של כספי הציבורץ

בעלות מעורבת על ידי חברה ציבורית

יתרון - אין תלות פוליטית. אין רוב לבעלי הון גדולים.

חסרון - למרות ש 51% מהחברה בידי הציבור הרי שלא 51% מהציבור מחזיק בחברה. למעשה ידוע ש 90% מהמניות בשוק מוחזקים על ידי 10% מהציבור בלבד. מכיון שרק חלק קטן באוכלוסיה מחזיק במניות הרי שבדרך כלל מה שמעניין אותו הוא תשואה של המנייה ולאו דווקא בהכרח טובת הציבור הכללי.

בעלות פרטית

יתרון - אין תלות פוליטית.

חסרון - תלות בבעלי ההון. מיקסום הרייטינג ולאו דווקא האמת או הנושאים החשובים.

הפתרון המוצע

על מנת למקסם את היתרונות ולמזער את החסרונות מוצע לקיים שוק מעורב שיש בו גם ערוצי תקשורת ממלכתיים (נוסח התאגיד ״כאן״ בארץ או ה BBC באנגליה וכו), גם ערוצי תקשורת פרטיים וגם מעורבים. בנוסף צריכה להיות רגולציה ברורה שתקטין את הסיכונים.

אופן המימון : בסיס של 0.4% מהתקציב ומעל זה הכנסות שונות שחלקם יינתן לעובדים וחלקם למדינה. אופן הפעולה יפורט בהמשך.

רגולציה על בעלות:

• איסור עסקים צולבים: ערוץ תקשורת פרטי לא יכול להיות בידי בעל הון שיש לו עסקים ריאליים או פיננסיים אחרים.

• ערוץ תקשורת חייב בתוכנית עסקית רווחית ולא מונופוליסטית (לדוגמה הוא איננו יכול למכור במחיר היצף כדי להגיע לתפוצה מונופוליסטית שתאפשר לו לגבות דמי פרסום מאוד גבוהים). הוא איננו יכול להיות ממומן על ידי בעל עסקים אחד (או פירמידה עסקית אחת) ותמחור הפרסומות צריך להיות אחיד לכולם.

רגולציה על תוכן:

1. בדומה למה שיש היום. חיוב של הערוץ בהפקה מקורית של x שעות בשנה וכו.

2. אפשרות לזכות במכרז בשרותי אחת מחברות החדשות הציבוריות/ממלכתיות או להשתמש בחברת חדשות פרטית אחרת.

3. קיום תקשורת ציבורית הממומנת בחלקה על ידי הממשלה אך איננה תלויה בה בנושא התוכן. (ראה חוק התקשורת הנוכחי ומבנה תאגיד ״כאן״. פתוח לדיון על הפרטים)

3.1 אופן המימון: חלק הממשלה על ידי אחוז קבוע מהתקציב ( 0.4% למשל)

3.2 חברות התקשורת יהיו חברות ציבוריות בהן השליטה תתחלק בצורה הבאה:

• 51% לציבור הרחב (יש להגדיר כמויות מחזיקים מינימלית במניות)
• כשהמניות מונפקות משרד האוצר קובע את מחיר המניה + מקסימום כמות המניות לאזרח אחד.
• 10% קרן הון סיכון
• 10% משרד האוצר
• 20% מינימום הון עצמי של החברה הזכיינית
• 9% חברות המשקיעים
• איסור עסקים צולבים: ערוץ תקשורת פרטי לא יכול להיות בידי בעל הון שיש לו עסקים ריאליים או פיננסיים אחרים.
• איסור עסקים צולבים: ערוץ תקשורת פרטי לא יכול להיות בידי בעל הון שיש לו עסקים ריאליים או פיננסיים אחרים.

3.3 קיומן של לפחות שתי חברות חדשות/תחקירים ציבוריות שונות אשר מתחרות ביניהן לפי מספר קטגוריות כאשר כסף הוא רק קריטריון אחד. גם ערוץ תקשורת פרטי יכול להתקשר עם חברת חדשות ציבורית.

3.4 ערוץ תקשורת חייב בתוכנית עסקית רווחית ולא מונופוליסטית (לדוגמה הוא איננו יכול למכור במחיר היצף כדי להגיע לתפוצה מונופוליסטית שתאפשר לו לגבות דמי פרסום מאוד גבוהים). הוא איננו יכול להיות ממומן על ידי בעל עסקים אחד (או פירמידה עסקית אחת) ותמחור הפרסומות צריך להיות אחיד לכולם.

3.5 הערות הציבור ותגובות המערכות לציבור.

3.6 בקרה על פרסומות

3.7 גילוי נאות בנושא הכתבים \ העורכים והאני מאמין שלהם.

3.8 יש למצוא דרך בה בעלי מניות מהציבור משתתפים באופן פעיל בקבלת ההחלטות.

3.9 הפרדה בין התקשורת הדיגיטאלית והתקשורת הכתובה -- הדיגיטאלית צריכה להיות מפוקחת בצורה הדוקה.

3.10 החלת שקיפות מוגברת לערוץ שיש לו אחוזי צפייה מוגדרים - יצטרך להתנהל כחברה ציבורית.

3.11 ממשל תאגידי של גוף מפוקח על כל ערוץ תקשורת מעבר לאחוז חשיפה מוגדר

3.12 מפרסם שמפרסם מעבר לאחוז מסוים לגוף תקשורת - גוף התקשורת יצטרך להשקיף זאת.

3.13 ערוץ תקשורת מעבר לרף חשיפה מסויים יישלט בידי ישראלי שגר בישראל.

3.14 גילוי נאות של הכותבים - שקיפות של הכותבים והעורכים לגבי השקפת עולמם.

3.15 מננגנון בקרה על דיווחים שקריים בערוצי התקשורת (שקר יעניש את ערוץ התקשורת)

הערות:

1. הנשיא הוא ראש המדינה ותפקידו לשמר את המבנה הדמוקרטי ולכן צריך להיות אחראי על "רשות העיתונות" שתפקידה קריטי בדמוקרטיה.

2. יש מקום בתקשורת להעביר או ללמד מהי דמוקרטיה