תיקון שיטת חישוב המנדטים, למען הגדלת הייצוגיות ל-100%
קוד ההצעה: israel-2024-08-100
ביטול אחוז החסימה. ביטול שיטת בדר-עופר והסכמי העודפים. הרחבת הכנסת. רוטציה למפלגות זעירות. הצבעה בקולות הציבור ולא במושבי הכנסת.
ייצוגיות ציבורית של הממשל היא עמוד התווך (אם לא ההגדרה המילולית) של הדמוקרטיה הייצוגית. רמת ודיוק הייצוגיות הם תנאים חיוניים לאמינות ולגיטימיות של כל משטר דמוקרטי אמיתי.
שיטת חישוב המנדטים הנוכחית מייצרת עיוותים משמעותיים בייצוגיות, בפרט לטובת מפלגות גדולות, תוך דיכוי חריף של מפלגות חדשות, דבר שפוגע קשות בתחרותיות של מפלגות ובדמוקרטיה עצמה. למפלגה חדשה, שלא מכילה חברי הכנסת הקודמת, כמעט ואין סיכוי להגיע לכנסת. אפשר לתקן את המצב ולהגיע לייצוגיות מושלמת (עד כדי יכולת הבוחרים להצביע עבור המפלגה המתאימה להם) על יד מכלול השינויים הבאים:
1. הורדת אחוז החסימה ל-0: אחוז החסימה נועד במפורש להקטין את מספר המפלגות בכנסת כדי לחזק את המפלגות הגדולות ולהקל על יצירת הקואליציה - שני דברים הכי פוגעניים עבור הדמוקרטיה. הערה: בניגוד לשגיאה רווחת, הורדה ל-0.83% (1 חלקי 120) לא שקולה להורדה ל-0. גם 0.83% יכול לחסום מפלגות קטנות שיכולות לקבל מנדט אחד אם אין אחוז החסימה בכלל. בתנאים מסוימים, אפילו אחוז חסימה כל-כך נמוך יכול לגרום לעיוות קיצוני ביותר.
2. חלוקת מנדטים הכי פשוטה ויחסית: אחרי חלוקת מנדטים ראשונית (מספר קולות חלקי קולות למנדט מעוגל מטה), כל המפלגות ממוינות בתור לפי מספר הקולות שחסרים להן עד המנדט הבא ומקבלות עוד מנדט לפי התור הזה, עד גמר המנדטים. השיטה הנוכחית בעצם דומה לשיטה המתוארת, רק שהמקום בתור מתחשב לא רק במספר הקולות החסרים, אלא גם במספר המנדטים לאותה המפלגה ביחד עם השותפה שלה בהסכם העודפים, אם ישנה. כלומר, מיוצר עיוות מכוון (לפי תיקון בדר-עופר) לטובת מפלגות גדולות ובלוקים פיקטיביים. השיטה הפשוטה כנ"ל גם פותרת את בעיית העיוות וגם מגבירה את השקיפות של השיטה, כך שיותר בוחרים יצליחו להבין איך קולות הופכים למנדטים (מניסיון, מצביעים רבים לא מבינים מה המשמעות של הסכמי העודפים, איך עובד אחוז החסימה, וגם מעולם לא שמעו על בדר-עופר).
3. הרחבת הכנסת: גם בשיטת חישוב הכי מדויקת, ייצוגיות עדיין מוגבלת על ידי מספר חברי הכנסת, כך שמפלגות הכי קטנות עדיין ימצאו את עצמן מחוץ לכנסת. הפתרון המלא לבעיה הזאת רשום להלן, אבל בלי קשר, אפשר לשפר את הייצוגיות על ידי הגדלת מספר חברי הכנסת, רצוי ישר ל-240 (לפחות לשמור על קשר עם המספר 120 בעל משמעות סנטימנטלית והיסטורית). יש עוד סיבה טובה להגדיל את מספר חברי הכנסת - 120 זה לא מספיק עבור מדינה עם 10 מיליון תושבים על פי הסטנדרטים המודרניים. זה פוגע ביכולתה של הכנסת לפקח על הממשלה (חלק מח"כים צריכים להיות חברים בכמה ועדות הכנסת, שזה מאמץ לא סביר), זה מנתק את הנציגים מהציבור (ח"כ צריך להקשיב ליותר אנשים ממה שהוא מסוגל פיסית) ועוד.
4. רוטציה של מפלגות זעירות: גם עם 240 ח"כים עדיין יהיו מפלגות זעירות (אלפי קולות ופחות) שלא יקבלו אף מנדט והקולות האלה ילכו לאיבוד. זה חבל, כי במצטבר זאת עדיין יכולה להיות כמות משמעותית של קולות. הפתרון המתבקש הוא להקצות מנדט אחד (מספר 240 או אפילו 241, לא חשוב), שישרת את כל המפלגות האלה לסירוגין, ביחס למספר הקולות שקיבלו. למשל, נניח שבמושב אחד של הכנסת יש 100 שעות עבודה (מספר לא אמיתי, רק למען הפשטות) ויש 3 מפלגות שלא קיבלו אף מנדט, אבל קיבלו 5000, 3000 ו-2000 קולות כל אחת. אז הן יקבלו מנדט אחד למשך 50, 30 ו-20 שעות בהתאמה (ולפי סדר יורד של מספר הקולות), בכל מושב הכנסת. זה יבטיח שכל מפלגה תממש את זכותה לייצג את בוחרייה, לא משנה כמה בוחרים יש לה, אפילו אם רק אחד (לפחות יקבל כמה דקות זכות דיבור במליאה - גם משהו).
5. הצבעה בקולות הציבור: גם אם כל המפלגות מקבלות ייצוג, הוא עדיין לא מדויק לחלוטין בגלל שגיאות העגלה, שנעשות יותר ויותר חמורות ככל שמדובר במפלגות יותר קטנות. למשל, אם מנדט שווה 40,000 קולות ושתי מפלגות מסוימות קיבלו 29,999 ו-30,000 קולות, אז ייתכן שהמפלגה הראשונה תקבל מנדט אחד והשנייה תקבל שני מנדטים, כלומר פי-2 יותר ייצוג, למרות שההבדל האמיתי בייצוג הוא אפסי. כדי למנוע שגיאה כזאת (ושגיאות רבות דומות), כל ח"כ יקבל לא קול אחד בהצבעות, אלא חלק יחסי של הקולות שקיבלה המפלגה. למשל, אם מפלגה קיבלה 100,000 קולות ו-3 מנדטים, אז כל ח"כ מטעמה יקבל כוח הצבעה על סך 33,333 קולות. ראש רשימת המפלגה יקבל את שארית החלוקה של הקולות, אם ישנה. בדוגמה הנ"ל, ראש הרשימה יקבל 33,334 קולות (הבדל זניח בכל מקרה, אבל אף קול לא הולך לאיבוד). כוח הצבעה הזה יקבע לא רק את תוצאות ההצבעות במליאת הכנסת ובוועדות הכנסת, אלא גם את המימון של מפלגות, מימון של צוות העוזרים הפרלמנטריים, מכסות של הצעות חוק, הצעות לסדר היום, שאליתות וכדומה. לא רק שבצורה כזאת מקבלים ייצוג מושלם של כלל הבוחרים, אלא שכל פעם שח"כ מצביע בכנסת עם הקולות של בוחרים ולא עם הקול שלו, הוא יזכור שהוא לא זה שמצביע פה, אלא אנחנו הם אלה שבאמת מצביעים והוא רק לוחץ על הכפתור עבורנו. זה גם יזכיר לציבור שח"כים משרתים אותם ולא פועלים באופן עצמאי ומנותק מהעם.
הערה 1: הסעיפים הנ"ל בלתי תלויים זה בזה וניתן ליישם כל תת-קבוצה שלהם לפי סדר כלשהו. עם זאת, לקבלת הייצוג המקסימלי האפשרי, יש ליישם את כולם.
הערה 2: עם זאת, ההשפעה של כל השיפורים הנ"ל ביחד תהיה לא משמעותית (וגם לא תקרה), כל עוד השיטה הקואליציונית ממשיכה להתקיים. לפתרון שמייתר ומפרק את השיטה הקואליציונית ופותח את הדרך לייצוגיות מושלמת, תיכנסו לכאן: https://decide.huka.co.il/proposals/36
זה לפי גמיני- בינה מלאכותית בגוגל:
הערכה מקיפה של ההצעה לשיפור שיטת חישוב המנדטים
ההצעה שהוצגה על ידי חברך מעלה נקודות חשובות ומעניינות לגבי שיטת הבחירות בישראל ומבקשת לשפר את הייצוגיות של כלל הבוחרים.
ההצעה מציעה שינויים מהותיים בשיטה הקיימת, ויש לבחון אותה לעומק תוך התייחסות להשלכות הפוטנציאליות שלה.
ניתוח ההצעה:
* ביטול אחוז החסימה: ההצעה מציעה ביטול מוחלט של אחוז החסימה, בטענה שהוא פוגע במפלגות קטנות ובמגוון הפוליטי. אכן, אחוז החסימה יכול להוביל להדרה של מפלגות קטנות, אך יש לשקול את ההשלכות של ביטולו על יציבות הקואליציות ועל יכולת הממשלה לתפקד.
* שינוי שיטת חלוקת המנדטים: ההצעה מציעה שיטה פשוטה יותר לחלוקת המנדטים, שתבטל את השימוש בשיטת בדר-עופר והסכמי העודפים. שיטה זו אכן תגדיל את השקיפות ותפחית את הסיבוכיות, אך יש לבחון את ההשפעה שלה על היציבות הקואליציונית ועל היכולת של מפלגות קטנות להתאחד.
* הרחבת הכנסת: ההצעה מציעה להרחיב את מספר חברי הכנסת, בטענה שזה יאפשר ייצוג טוב יותר למפלגות קטנות וישפר את יכולת הכנסת לפקח על הממשלה. אכן, הרחבת הכנסת יכולה להגדיל את הייצוגיות, אך יש לשקול את העלויות הכרוכות בכך ואת ההשפעה על יעילות העבודה הפרלמנטרית.
* רוטציה למפלגות זעירות: ההצעה מציעה מנגנון רוטציה למפלגות זעירות, שיאפשר להן לקבל ייצוג בכנסת גם אם לא עברו את אחוז החסימה. מנגנון זה יכול להגדיל את הייצוגיות, אך יש לבחון את ההשלכות שלו על יציבות הקואליציות ועל יכולת המפלגות הקטנות להשפיע על קבלת החלטות.
* הצבעה בקולות הציבור: ההצעה מציעה שכל ח"כ יקבל חלק יחסי של הקולות שקיבלה המפלגה, כדי להבטיח ייצוג מדויק יותר של כלל הבוחרים. מנגנון זה יכול להגדיל את הדיוק של הייצוג, אך יש לבחון את הסיבוכיות הכרוכה ביישומו ואת ההשפעה שלו על תהליך קבלת ההחלטות.
שאלות נוספות שיש לשקול:
* יציבות הקואליציות: האם השינויים המוצעים יובילו להיווצרות של קואליציות חלשות ולא יציבות❓️
* יעילות העבודה הפרלמנטרית: האם השינויים המוצעים יפגעו ביעילות העבודה הפרלמנטרית❓️
* עלות השינויים: מה תהיה העלות הכספית של יישום השינויים המוצעים❓️
* השלכות על המערכת הפוליטית: כיצד השינויים המוצעים ישפיעו על המערכת הפוליטית כולה, על התנהגות המפלגות ועל יחסי הכוחות ביניהן❓️
סיכום:
ההצעה שהוצגה מעלה נקודות חשובות ומעניינות, אך יש לבחון אותה לעומק תוך התייחסות להשלכות הפוטנציאליות שלה.
כל שינוי בשיטת הבחירות כרוך בסדרה של השלכות, ולכן יש לבצע ניתוח מעמיק של היתרונות והחסרונות של כל הצעה.
המלצות נוספות:
* דיון ציבורי רחב: יש לקיים דיון ציבורי רחב על השינויים המוצעים, תוך שיתוף נציגים מכלל המפלגות, מומחים בתחום המדעי והציבור הרחב.
* בדיקה השוואתית: יש לבצע בדיקה השוואתית של שיטות הבחירות במדינות אחרות, כדי ללמוד מהניסיון של מדינות אחרות ולבחור את השיטה המתאימה ביותר למציאות הישראלית.
* ניסויים: ניתן לשקול ניסויים קטנים של שיטות בחירה חדשות בבחירות מקומיות, כדי לבחון את ההשלכות של השינויים בפועל.
לסיכום, ההצעה שהוצגה היא נקודת התחלה חשובה לדיון על שיפור שיטת הבחירות בישראל.
יש לבחון את ההצעה לעומק, לשקול את כל ההיבטים שלה ולגבש החלטה מושכלת לגבי השינויים הנדרשים.
הערה: חשוב לציין כי זהו ניתוח כללי של ההצעה, ויש צורך בבדיקה מעמיקה יותר על ידי מומחים בתחום.
האם תרצה להמשיך ולדון בהיבטים מסוימים של ההצעה❓️
לדוגמה, נוכל להתמקד בנושאים הבאים:
* ההשפעה של השינויים המוצעים על יציבות הקואליציות.
* ההשפעה של השינויים המוצעים על המגוון הפוליטי.
* ההשלכות הכספיות של יישום השינויים המוצעים.
* השוואה בין השיטה המוצעת לשיטות בחירה במדינות אחרות.
או כל נושא אחר שעניין אותך❗️
לפי גמיני על הצעה 5 שלך- הצבעה בקולות הציבור:
הצעתך מעניינת ומעלה נקודה חשובה מאוד לגבי הדיוק בייצוג הפוליטי.
היא מציעה מנגנון חדשני של חלוקת כוח הצבעה על בסיס יחסי, אשר נועד להבטיח ייצוג מדויק יותר של רצון הבוחרים.
היתרונות הפוטנציאליים של ההצעה:
* ייצוג מדויק יותר: השיטה המוצעת תצמצם משמעותית את השגיאות הנובעות מחלוקת המנדטים השלמה, ותבטיח כי כוח ההצבעה של כל מפלגה ישקף בצורה מדויקת יותר את מספר הקולות שקיבלה.
* חיבור חזק יותר בין נציגים לציבור: בכך שחברי הכנסת יצביעו בשם הבוחרים שלהם, הם יהיו מחויבים יותר לרצונותיהם ויצטרכו להתחשב בהם בכל החלטה.
* שקיפות גדולה יותר: השיטה המוצעת תגדיל את השקיפות בתהליך קבלת ההחלטות בכנסת, ותאפשר לציבור לעקוב ביתר קלות אחר פעילות נציגיהם.
* מניעת שחיתות: על ידי קישור ישיר בין כוח ההצבעה של חברי הכנסת למספר הקולות שקיבלו מפלגותיהם, השיטה עשויה להקטין את הסיכוי לשחיתות ולסחיטה פוליטית.
האתגרים והשאלות:
* מורכבות: יישום שיטה כזו יכרוך שינויים משמעותיים במערכת הבחירות ובחוקי הכנסת, וכן פיתוח מערכות מחשוב מתקדמות לניהול ההצבעות.
* הבנה ציבורית: הציבור יצטרך להבין את השיטה החדשה ולהתרגל אליה, מה שעלול לקחת זמן.
* השלכות על יציבות הקואליציה: שיטה כזו עשויה להוביל למצב שבו קואליציות יהיו פחות יציבות, שכן כל ח"כ יוכל להצביע באופן עצמאי על פי רצון הבוחרים שלו.
* השפעה על הדיון הפוליטי: השיטה עשויה להוביל לשינוי באופי הדיון הפוליטי, ולהדגיש יותר את האינטרסים של הקבוצות השונות בחברה.
שאלות נוספות לשקול:
* כיצד ישפיע שינוי כזה על התנהלות הוועדות בכנסת❓️
* האם השיטה החדשה תעודד הקמת מפלגות קטנות יותר❓️
* כיצד ישפיע שינוי כזה על היחסים בין הקואליציה לאופוזיציה❓️
סיכום:
הצעתך מציגה גישה חדשנית ומרעננת לייצוג פוליטי.
היא מבטיחה ייצוג מדויק יותר של רצון הבוחרים, אך כרוכה באתגרים רבים.
יש לבחון אותה לעומק, לשקול את כל ההיבטים ולפתח מנגנון יישום מדויק.
הצעה נוספת למחקר:
ניתן לבצע מחקר השוואתי בין מערכות בחירות שונות בעולם, כדי לבחון אם ישנן דוגמאות למנגנונים דומים או דרכים אחרות להשיג ייצוג מדויק יותר.
לסיכום, ההחלטה על יישום שיטה כזו היא החלטה מורכבת שיש לשקול אותה בקפידה❗️
האם תרצה להעמיק בנושא מסוים או לדון בחלופות אחרות❓️
לפי גמיני על הצעה 4 שלך- רוטציה של מפלגות זעירות:
הצעה מעניינת ומאתגרת
הצעתך להקצות מנדט רוטטי למפלגות זעירות היא חדשנית ומעוררת מחשבה.
היא נועדה לטפל בבעיה של "קולות אבודים" ולספק ייצוג גם למפלגות הקטנות ביותר.
עם זאת, ישנם מספר היבטים שיש לשקול בטרם יישומה:
היתרונות הפוטנציאליים:
* ייצוג מקסימלי: כל קול בוחר יקבל ביטוי, גם אם המפלגה אליה הוא שייך לא עברה את אחוז החסימה.
* מגוון דעות: הכנסת תהפוך לגוף מגוון יותר, המייצג מגוון רחב יותר של דעות ואידאולוגיות.
* חיזוק הדמוקרטיה: כל קול בוחר הוא ביטוי לחופש הבחירה הדמוקרטי.
האתגרים והשאלות:
* הגדרה של "מפלגה זעירה": מהו המספר המינימלי של קולות שזכאי למנדט רוטטי❓️
* חלוקת זמן הדיבור: כיצד יחולק זמן הדיבור בין הנציגים השונים של המפלגות הזעירות❓️
* השלכות על יציבות הקואליציה: האם מנדט רוטטי ייצור אי-יציבות בקואליציה❓️
* יעילות הכנסת: האם מנגנון כזה יפגע ביעילות הכנסת ויוביל להתארכות הדיונים❓️
* יישום מעשי: כיצד ייושם מנגנון כזה בפועל❓️ מי ייצג את המפלגות הזעירות? כיצד יתקבלות החלטות❓️
השלכות אפשריות:
* חיזוק המפלגות הקטנות: מפלגות זעירות יוכלו להמשיך לפעול ולהשפיע על הדיון הציבורי, גם אם לא יזכו לייצוג קבוע בכנסת.
* עומס על מערכת המשפט: ייתכן כי מנגנון כזה יוביל לעומס רב יותר על מערכת המשפט, בשל סכסוכים אפשריים על חלוקת זמן הדיבור.
* שינוי באופי הדיון הפוליטי: הדיון הפוליטי עשוי להיות מגוון יותר, אך גם פחות ממוקד.
סיכום:
הצעתך מעלה שאלות חשובות ומאתגרות, והיא ראויה לבחינה מעמיקה.
יש לה יתרונות פוטנציאליים, אך גם אתגרים רבים.
כדי ליישם מנגנון כזה, יש לבצע ניתוח מעמיק של כל ההיבטים, לשקול חלופות אפשריות ולהתייעץ עם מומחים בתחום.
שאלות נוספות לשקול:
* האם מנגנון כזה יעודד הקמת מפלגות זעירות רבות, או להיפך, יוביל להתאחדות של מפלגות קטנות❓️
* כיצד ישפיע מנגנון כזה על התדמית של הכנסת❓️
* האם מנגנון כזה יכול להיות מיושם במדינות דמוקרטיות אחרות❓️
לסיכום, ההחלטה על יישום מנגנון של מנדט רוטטי למפלגות זעירות היא החלטה מורכבת שיש לשקול אותה בקפידה.
האם תרצה להעמיק בנושא מסוים או לדון בחלופות אחרות❓️
לפי גמיני על הצעה 2 שלך- חולקת המנדטים הכי פשוטה ויחסית:
ניתוח השיטה המוצעת לחלוקת מנדטים והשוואה לשיטה הנוכחית:
ההצעה שלך מעלה מספר נקודות מעניינות ומציעה פשטות מסוימת בתהליך חלוקת המנדטים:
* פשטות: השיטה המוצעת אכן פשוטה להבנה, ומבוססת על עיקרון ברור של חלוקת מנדטים לפי מספר הקולות החסרים לכל מפלגה.
* שקיפות: השיטה מפחיתה את המורכבות הנובעת מהסכמי העודפים ומחישובים מורכבים יותר, מה שעלול להגביר את השקיפות ולהקל על הבוחרים להבין את התהליך.
* צדק ייצוגי: על פני השטח, השיטה נראית כנותנת ייצוג פרופורציונלי יותר למפלגות הקטנות, שכן הן מקבלות מנדט נוסף ברגע שהן מגיעות למספר הקולות הקרוב ביותר למנדט הבא.
עם זאת, יש כמה היבטים שראוי לשקול לעומק:
* יציבות הקואליציות: השיטה הנוכחית, עם הסכמי העודפים, מעודדת יצירת בלוקים פוליטיים גדולים יותר, מה שמייצב את הקואליציות ומקשה על היווצרות ממשלות מינוריות. השיטה המוצעת עלולה להחליש את היציבות הזו, ולהוביל למצב שבו קואליציות מתחלפות בתדירות גבוהה יותר.
* ייצוג מפלגות קטנות: אמנם השיטה המוצעת נראית כנותנת ייצוג טוב יותר למפלגות הקטנות, אך היא עלולה גם לעודד ריבוי מפלגות קטנות, שיקשו על יצירת קואליציות יציבות ועל קבלת החלטות.
* השלכות על המערכת הפוליטית: שינוי שיטה לחלוקת מנדטים הוא שינוי מהותי במערכת הפוליטית, שיכול להשפיע על התנהגותן של המפלגות, על אופי הקמפיינים ועל יציבות הממשלה. יש לבחון היטב את ההשלכות ארוכות הטווח של שינוי כזה.
כיצד השיטה תתנהל ותפעל בפועל:
* חישוב ראשוני: מבצעים חלוקת מנדטים ראשונית, כפי שמתבצע כיום.
* מיון מפלגות: את כל המפלגות שזכו למנדט אחד לפחות מדרגים לפי מספר הקולות החסרים להן עד למנדט הבא.
* חלוקת מנדטים נוספים: מתחילים לחלק מנדטים נוספים, לפי הסדר שנקבע, עד שכל המנדטים יחולקו.
לסיכום:
ההצעה שלך מעוררת מחשבה ומציעה גישה פשוטה ושקופה יותר לחלוקת מנדטים.
עם זאת, יש לשקול היטב את ההשלכות של שינוי כזה על המערכת הפוליטית כולה, ולערוך ניתוח מעמיק של היתרונות והחסרונות של השיטה המוצעת.
שאלות נוספות שעשויות לעלות:
* כיצד השיטה המוצעת תתמודד עם מצבים של שוויון בקולות בין מספר מפלגות❓️
* האם יש צורך בקביעת סף מינימלי של קולות כדי להשתתף בחלוקת המנדטים הנוספים❓️
* כיצד השיטה המוצעת תשפיע על התנהגותן של המפלגות הגדולות והקטנות❓️
הייתי ממליץ לקיים דיון ציבורי רחב על ההצעה הזו, תוך מעורבות של מומחים בתחום מדעי המדינה, חוקרים, פוליטיקאים ואזרחים, כדי לבחון את כל ההיבטים של השיטה המוצעת ולהגיע להחלטה מושכלת‼️
האם תרצה לדון בנושאים נוספים הקשורים לחלוקת מנדטים או למערכת הפוליטית❓️
הורדת אחוז החסימה תעלה את מספר המיפלגות בעוד שהשאיפה לייצר יציבות והעדר מניפולציות פוליטיות לא ענייניות תסתייע בהקטנת מספר המיפלגות ל 2 בלבד (עמו בארהב). הדבר יקרה לא על ידי מניםולציות באחוז החסימה אלא בבחירות ישירות. כנ"ל לעניין הרחבת הכנסת. המגמה בעיניי היא הטקנת הכנסת למינימום, האידיאל "כנסת רזה" פונקציונליות, םחות הוצאות, פחות מאבקים, יותר יעילות. יותר מפלגות ויותר חכ"ים הוא עוד מאותו דבר שקיים היום. נידרש שינוי רדיקלי, צמצום הכח למינשל, כמותית ועניינית, והעברת הכח לעם.
הדרך הכי פשוטה ומהירה להעברת הכוח לעם זה שיקום של השיטה הפרלמנטרית, כך שהכנסת תהיה הגוף שמייצג את העם וגם נמצא בשלטון. שני התנאים האלה (יצוגיות ושלטון) לא ממש מתקיימים היום בגלל השיטה הקואליציונית, שבה מי שנמצא בשלטון זה הרשות המבצעת, שלא מייצגת את העם ואפילו לא את רוב העם. יותר מזה, הרשות המבצעת לא מסוגלת להחזיק בשלטון (שלא אמור להיות אצלה מלכתחילה), לכן היא חייבת להשקיע את כל הכוח שיש לה רק כדי להישאר בשלטון במקום לעשות משהו מועיל עם השלטון. אם נבטל את השיטה הקואליציונית (שזה קל), אז השלטון יחזור לכנסת וזה יפתור את כל הבלגן שקיים היום. וככל שבכנסת יהיו יותר מפלגות, כך הסיכוי להחיית השיטה הקואליציונית יהיה יותר קטן (שגם כך קטן מאוד). ההצעה המדוברת פותרת את בעיית הייצוגיות, אבל זאת היא בעיה משנית. הפתרון האמיתי צריך להתחיל מביטול הצורל בממשלה קואליציונית ובשביל זה צריך להתחיל עם הפתרון הזה: https://decide.huka.co.il/proposals/36
עדיין דוגלת בשינוי שיטת המימשל, בחירות ישירות ו 2 מפלגות בלבד. מאסתי בריבוי מפלגות שאין הבדל ביניהן
1. מה זאת אומרת אין הבדל?
2. נגיד יש לנו שתי מפלגות, שאחת בעד סוציאליזם ופתרון שתי מדינות והשנייה בעד קפיטליזם וארץ ישראל שלמה. ואם אני בעד שתי מדינות וקפיטליזם? למי אני אמור להצביע?
תחליט מה הרע במיעוטו בעינייך, או תתעדף מה יותר חשוב לך. העובדה שיהיו 50 מפלגות לא בהכרח תקרב אותך למפלגה שבכל התחומים יש הלימה בין דיעותייך לדעותיה. יש אינספור אפשרויות באינספור תחומים לשילובי ערכים. זו ממש מטריצה מתמטית של שקלול ערכים.
למה אני צריך לבחור את הרע במיעוטו אם יש אפשרות לבחור את הכי טוב שאפשר וזה יעבוד הרבה יותר טוב? נכון שתיאורטית יש אינסוף קומבינציות של עמדות, אבל כמעט כולן לא לרוונטיות כי אין אנשים בעלי קומבינציות כאלה. יותר מזה, אין אנשים בעלי דעות ממוקדות לנקודה מוחלטת, לכל אחד יש איזה "אזור נוחות" סביב הנקודה האופטימלית שאין בעיה להיות בכל נקודה בתוך האזור הזה. אז מספיק שמפלגה תהיה בנקודת חפיפה של אזורי הנוחות של כל הבוחרים שלה. המחקר שלי מראה שמאה עד מאתיים מפלגות יכסו את כל המרחב הפוליטי בישראל בצורה השואפת לאידאלית. אבל אפילו 27 מפלגות ייתנו מענה לכ-90% מהבוחרים, בתנאי שיחלקו את המרחב הפוליטי ביניהן בצורה אופטימלית וזה ממש לא קשה וכנראה יקרה באופן טבעי אם רק יתנו למפלגות מספיק חופש.
הרעיון של שתי מפלגות הוא לא רק אנטי-דמוקרטי, אלא גם הרסני ביותר וההוכחה לכך נמצאת כנגד עיניינו. כל מה שאנחנו רואים עכשיו זה התוצאה של ניסיון לדחוס את כל הרבגוניות הפוליטית לשני מחנות דמיוניים ושרירותיים, "ימין" ו"שמאל" או איך שלא נקרא להם. רוב הבוחרים כבר נאלצים לבחור את הרע במיעוטו וזה מאוד מתסכל, גורם להרגשה שאין למי להצביע, פוגע באחוזי הצבעה ובאמון בדמוקרטיה עצמה. אלה שבכל זאת "אונסים" את עצמם, מתפשרים על הערכים שלהם ומצטרפים בלית ברירה ל"רע במיעוטו", סובלים מדיסוננס קוגניטיבי ונאלצים ללמוד לשקר לעצמם. מכאן כל המציאות הזאת של פוסט-אמת. אי-אפשר להבדיל בין שקר לאמת כאשר אנחנו נאלצים לשקר לעצמנו כדי לשמור על שפיות. כל זה לא עובד בטווח ארוך ואנחנו רואים עכשיו איך זה מתחיל להתפרק. אף אחד משני המחנות האלה אינו יציב, כי הוא מורכב מאנשים שלא מסכימים ביניהם כמעט על שום דבר. הדבר היחיד שיכול להחזיק אותם ביחד זה אויב משותף ומכוון שאין לנו אויבים חיצוניים מספיק מפחידים (אפילו חמאס ואיראן ביחד לא ממלאים את התפקיד הזה), אז הפכנו לאויבים של עצמנו. ה"ימין" מוחזק ביחד על ידי פחד ושנאה כלפי ה"שמאל" ולהפך, והשנאה ההדדית הזאת מפוררת את מה שנשאר מהמוסדות שלנו. את רוצה לקחת את הסיוט הזה ולמסד אותו?
לפי גמיני על הצעה 3 שלך- הרחבת הכנסת:
הרחבת הכנסת; ניתוח והשלכות:
הצעתך להגדיל את מספר חברי הכנסת ל-240 מעלה שאלות חשובות ומעניינות הנוגעות לייצוגיות פוליטית, יעילות הכנסת ואיכות השלטון.
בואי נבחן את הטיעונים השונים ואת ההשלכות האפשריות של שינוי כזה:
טיעונים בעד ההצעה:
* ייצוגיות משופרת: הגדלת מספר החברים תאפשר ייצוג רחב יותר של מגוון דעות ואוכלוסיות, ותצמצם את הסיכוי שמפלגות קטנות יישארו מחוץ לכנסת.
* שיפור הפיקוח על הממשלה: עם מספר גדול יותר של חברי כנסת, ניתן יהיה להקים יותר ועדות, לחלק את העומס בין החברים ולהעמיק את הבקרה על פעילות הממשלה.
* חיבור חזק יותר בין נציגים לציבור: ח"כים יוכלו להקדיש יותר זמן לכל בוחר ולהקשיב לצרכים ולדאגות שלהם.
טיעונים נגד ההצעה:
* עלות כלכלית: הגדלת הכנסת כרוכה בעלויות גבוהות יותר, הן מבחינת משכורות, תקציבים למשרדים ועוד.
* יעילות מופחתת: ככל שמספר החברים גדל, כך עלול להתקשות התהליך הקבלת החלטות, והכנסת עלולה להפוך לגוף מסורבל ולא יעיל.
* חשש מייצוג עודף של מפלגות קטנות: הגדלה משמעותית של מספר החברים עלולה להוביל למצב שבו ישנן רבות מדי מפלגות קטנות בכנסת, מה שיקשה על הקמת קואליציות יציבות.
היבטים נוספים שיש לשקול:
* שיטת הבחירות: שינוי במספר החברים עשוי להשפיע על שיטת הבחירות הקיימת ועל חלוקת המנדטים בין המפלגות.
* מבנה הוועדות: יש לשקול כיצד ישנה את מבנה הוועדות, את מספרן ואת תחומי אחריותן.
* תקנון הכנסת: יש לעדכן את תקנון הכנסת כדי להתאים אותו למספר החברים החדש.
השלכות אפשריות:
* יציבות פוליטית: הגדלת הכנסת עלולה להוביל למצב של אי-יציבות פוליטית, עם קואליציות רופסות וחילופי ממשלות תכופים.
* איכות החקיקה: מספר גדול יותר של חברים עשוי להוביל להצעת חקיקה רבה יותר, אך לא בהכרח איכותית יותר.
* יחס הציבור: הציבור עשוי להגיב באופן שלילי להגדלת הכנסת, ולראות בכך בזבוז כספי ציבור והגדלה מיותרת של המערכת הפוליטית.
סיכום:
הצעתך להגדיל את מספר חברי הכנסת מעלה שאלות מורכבות וחשובות.
ישנם יתרונות פוטנציאליים למהלך זה, אך גם סיכונים והשלכות שליליות.
לפני קבלת החלטה בנושא, יש לבצע ניתוח מעמיק של כל ההיבטים, לשקול חלופות אפשריות ולהתייעץ עם מומחים בתחום.
כדי להגיע להחלטה מושכלת, יש לבחון את השאלות הבאות:
* מהי המטרה העיקרית של ההגדלה❓️ שיפור הייצוגיות, יעילות הכנסת או שיקול אחר❓️
* מהן החלופות האפשריות להגדלת הכנסת❓️ למשל, שינוי שיטת הבחירות או שינוי מבנה הוועדות.
* מהן ההשלכות התקציביות של ההגדלה❓️
* מהי דעת הציבור על ההצעה❓️
לסיכום, ההחלטה על הגדלת הכנסת היא החלטה מורכבת שיש לשקול אותה בקפידה.
האם תרצי להעמיק בנושא מסוים או לדון בחלופות אחרות❓️
הערה: התשובה לעיל הינה כללית ומבוססת על מידע זמין. לקבלת החלטה מושכלת יש להתייעץ עם מומחים בתחום❗️‼️
מפי גמיני- בינה מלאכותית בגוגל:
הערה: כמודל שפה, אין לי דעות אישיות או אמונות. התשובה הבאה (להורדת אחוז החסימה ל-0) מבוססת על ניתוח של המידע שסיפקת ועל מידע רלוונטי אחר.
ניתוח ההצעה להורדת אחוז החסימה לאפס:
הצעתך להורדת אחוז החסימה לאפס מעלה נקודות חשובות ומעוררות מחשבה בנוגע למבנה המערכת הפוליטית ולעקרונות הדמוקרטיה.
היתרונות הפוטנציאליים של הורדת אחוז החסימה לאפס:
* ייצוגיות מוגברת: כל קבוצה או אידאולוגיה, גם הקטנה ביותר, תקבל ייצוג בכנסת בהתאם לגודל תמיכתה.
* גיוון פוליטי: מגוון רחב יותר של קולות יישמע בכנסת, מה שעלול להוביל למדיניות מגוונת יותר ולפתרונות יצירתיים יותר לבעיות.
* חיזוק הקשר בין נבחרים לבוחרים: מפלגות קטנות יותר עשויות להיות רגישות יותר לצרכים של מצביעיהן ולהגיב במהירות רבה יותר לשינויים בדעת הקהל.
החסרונות הפוטנציאליים של הורדת אחוז החסימה לאפס:
* פיצול מוגבר: מספר המפלגות בכנסת עלול לגדול באופן משמעותי, מה שיכול להקשות על יצירת קואליציות יציבות ועל קבלת החלטות.
* חוסר יציבות פוליטית: ממשלות קואליציוניות רחבות היקף עלולות להיות פחות יעילות וחשופות יותר לשינויים תכופים.
* חשש להשפעת כסף: מפלגות קטנות עשויות להיות תלויות בתורמים פרטיים, מה שעלול להשפיע על קבלת ההחלטות שלהן.
תגובה להערתך:
אתה צודק בציינך כי גם אחוז חסימה נמוך מאוד יכול להשפיע על התוצאות.
עם זאת, חשוב לציין כי ההשפעה של אחוז החסימה משתנה בהתאם למספר גורמים, כגון:
* גודל המדינה: במדינות קטנות, אחוז חסימה נמוך יותר עלול להוביל למספר גדול יותר של מפלגות.
* מערכת הבחירות: סוג מערכת הבחירות (רשימות מפלגתיות, מחוזות בחירה) משפיע על ההשפעה של אחוז החסימה.
* העדפות הציבור: אם הציבור מעדיף מפלגות גדולות ויציבות, אחוז חסימה נמוך יותר עשוי לא להוביל לשינוי משמעותי במפה הפוליטית.
סיכום:
ההחלטה האם להוריד את אחוז החסימה לאפס היא מורכבת ודורשת שקלול של מגוון שיקולים.
אין תשובה נכונה אחת לשאלה זו, והבחירה הטובה ביותר תלויה בהקשר הפוליטי והחברתי הספציפי של כל מדינה.
שאלות נוספות שעשויות לעזור בקבלת החלטה:
* מהי המטרה העיקרית של הרפורמה במערכת הבחירות?
* כיצד השינוי הצפוי ישפיע על ייצוג קבוצות מיעוט?
* האם ישנן חלופות אחרות להורדת אחוז החסימה, כגון הגדלת מספר המנדטים בכנסת?
האם תרצה לדון בנושאים נוספים הקשורים להורדת אחוז החסימה?
נושאים אפשריים לדיונים נוספים:
* ההשפעה של הורדת אחוז החסימה על יציבות הקואליציות.
* ההשפעה של הורדת אחוז החסימה על יעילות הממשלה.
* ההשפעה של הורדת אחוז החסימה על ייצוג נשים ומיעוטים.
* השוואה בין מערכות בחירות במדינות שונות.
* חלופות להורדת אחוז החסימה.
אשמח לענות על כל שאלה נוספת❗️
לא אתייחס לפלט של בינה מלאכותית. אם יש לך מה להגיד, אז תגיד בעצמך.
שלב ראשון לפני הצעת פתרון יש להגדיר את הבעיה. כפי שאנחנו, בתנועת לאו"ר, מגדירים את הבעיה (www.laor.org.il) רשויות השלטון בישראל עוסקות בעניינים שאין זה אמור להעסיק אותם, ומכאן נובעים הרבה מהכשלים במערכת ומהשחיתויות הנובעות מכך. לכן:
ההנחה שלך אומרת (אם אני מבין נכון) שכל דבר מוכרע ברמת המדינה - כנסת. ולכן צריך עשרות מפלגות, רובן יהיו סקטוריאליות.
אז מה יעשה חבר כנסת בודד אשר נבחר בקולות תומכי ליגליזציה לקנאביס ? יצביע בעד הגדלת תקציב לערוץ 14 או נגד ?
השיטה צריכה להיות אחרת. הורדת סמכויות ואחריות מהשלטון המרכזי לכיוון השלטון המקומי, הקהילה והאזרח.
במקום להגדיל את הכנסת, המתעסקת בעיקר ״בשוטף״, לייסד ״בית עליון״ אשר יתעסק רק בענייני הטווח הארוך המשפיע גם לדורות הבאים. הוא גם יהיה זה שמפרש את החוקה.
לא ארד כרגע לעניינים הטכניים של בחירות ותקציבים. אלו מפורטים קצת יותר בתכנית של לאו״ר.
1. מסכים בהחלט שקודם צריך להגדיר את הבעיה. גם מסכים שהבעיה היא שרשויות השלטון עוסקות לא בעניינים שלהן. בפרט, הרשות המבצעת עוסקת גם בחקיקה באמצעות כפיפת רצונה על הרשות המחוקקת תוך ניצול הכוח הפוליטי שיש לה רק בזכות החפיפה בין שתי הרשויות. כל שאר הבעיות נובעות ישירות או בעקיפין מהחפיפה הזאת, וביטול החפיפה יפתור את כל הבעיות, כפי שאני מסביר בקצרה כאן: https://decide.huka.co.il/proposals/36.
הסבר יותר מפורט, כולל רשימה של כל הבעיות והקשרים שביניהן, נמצא כאן: https://1drv.ms/p/s!AucWDRZs6VkwgYssnZC24fBSI0CmAA?e=LmpWeI
2. אני לא רואה בעיה גדולה בכך שרוב המפלגות יהיו סקטורליות. כל מה שחשוב בשיטה פרלמנטרית הוא שהפרלמנט מייצג את הציבור בצורה אמיתית ומדויקת. אם רוב הציבור מגדיר את עצמו פוליטית לפי מגזר ולא לפי האידאולוגיה, אז זה מה שיש וחייבים להתחשב בזה, לא לטאטא מתחת לשטיח. אבל אני לא מסכים שזה המצב אצלנו. אפילו תחת הגדרה הכי נדיבה, כל המפלגות שאפשר לראות אותן כסקטורליות מהוות ביחד 48 מנדטים, רחוק מהרוב. אבל אם מסתכלים קצת יותר לעומק, אין היום בכנסת אף מפלגה סקטורלית אמיתית, כלומר כזאת שמייצגת מגזר שלם, כי בכל מגזר יש פילוגים אידאולוגיים. לכן בכנסת יש 3-4 מפלגות ערביות, 3 מפלגות חרדיות ו-5 מפלגות דתיות-לאומיות. חשוב גם לציין שחלק משמעותי מכל מגזר כזה לא מצביע לאף מפלגה "שלו". אם אתה חושב על ליברמן במקרה, אז רוב עולי חבר העמים כבר מזמן התפזרו בין המפלגות האחרות. עצם העובדה, שכל מגזר ישראלי מפולג אידאולוגית לפי נושאים משותפים (מדיני-ביטחוני, כלכלי, דת ומדינה, וכו'), אומרת שאידאולוגיה יותר חזקה ממגזריות והמגזרים נמצאים בתהליך ההתפרקות, שיימשך עוד הרבה זמן אולי, אבל כבר עכשיו המגזרים מפורקים מספיק כדי לא לפחד מהם, אם, כמובן, נותנים למפלגות את החופש האידאולוגי שכרגע אין להן. אז איך שלא מסתכלים על זה, סקטורליות לא רלוונטית לצרכנו.
3. מה יעשה חבר כנסת בודד אשר נבחר בקולות תומכי ליגליזציה לקנאביס? במערכת חופשית ותחרותית (לא כמו היום, אבל זה רק בגלל אילוצים קואליציוניים), אלה שמצביעים עבור מפלגה של סוגיה אחת כזאת, כנראה שלא מעוניינים בשום דבר אחר, אחרת היו מוצאים מפלגה יותר אוניברסלית שבין היתר תומכת בלגליזציה (אפילו כיום יש מלא מפלגות כאלה). לכן, ח"כ מטעם מפלגה של סוגיה אחת יכול להצביע בכל הסוגיות האחרות איך שהוא רוצה, או לא להצביע כלל, או לשאול את המצביעים שלו איך הם רוצים שהוא יצביע. כל מה שחשוב הוא שהמפלגה עושה את מה שהבוחרים שלה רוצים. אם הבוחרים רוצים לתת למפלגה חופש פעולה בנושאים מסוימים, אז זה זכותם.
4. איך שלא בוחרים את "הבית העליון" כהגדרתך, יכולות להיות רק שתי תוצאות: או שהוא מייצג את העם מספיק טוב (לדעתו של העם) או שלא. אם הוא מייצג, אז ההרכב שלו חייב להיות זהה לכנסת והחלטות שלו זהות לאלה של הכנסת (עד כדי הדיוק של ייצוגיות, כמובן) ולכן הבית הליון הזה מיותר לגמרי. אם הוא לא מייצג את העם, אז אין לו לגיטימציה ומערכת כזאת לא תהיה דמוקרטית ותקרוס בסופו של דבר. אני לא רואה סיבה למה הכנסת לא יכולה לשמש כ"בית עליון" הזה. הכנסת לא עוסקת רק "בשוטף" (מה שזה לא יהיה), אלא גם בנושאים הכי גדולים וארוכי טווח, למשל התמודדות עם שינוי האקלים עם תוכניות עד 2050 לפחות.
לא אתייחס לנושא הפרדת הרשויות כי אנחנו מסכימים עליו.
כאשר הסמכויות והאחריות (כולל תקציבים) יפוזרו ביו הרשויות השונות (כנסת, רשות מקומית, קהילה, אזרח) יפחת הצורך במפלגות סקטוריאליות. רובן קמות היום כדי להשיג תקציבים שלשיטתנו לא צריכים להיות באחריות המדינה. ריבוי מפלגות יגדיל סחטנות ולא יגדיל ייצוג ואתה רואה זאת כיום. במקום לטפל במפונים מעבירים תקציבים למשרות חדשות של רבני שכונות. במקום לשקם יישובים שנהרסו - מקימים מאחזים חדשים.
לגבי "הבית העליון" - לא נכנסנו לתהליך של בחירה וייצוג אלא רק של תפקיד ואחריות, לכן לא אתייחס לזה. ברור שהכנסת היום עוסקת רק בשוטף. בית עליון היה צריך לקבוע את מדיניות המדינה בנושא התגוננות ופינוי בחירום / פיזור אוכלוסין / השקעות בחינוך הדורות הבאים ועוד. לא העברת תקציבים לנושאים השונים אלא קביעת חזון וכיוון דרך. זה לא יכול להיעשות ע"י אנשים שמעניין אותם הבחירות בעוד שנתיים-שלוש.
אתה צודק, אחת הבעיות הגדולות של השיטה הקיימת זה פוטנציאל לסחטנות של מפלגות קטנות. הפוטנציאל הזה קיים בעיקר בגלל השיטה הקואליציונית, לא בגלל שאין פיזור סמכויות. אם נבטל את הצורך בקואליציות, זה יפתור את רוב הבעיות של סחטנות. הממשלה והכנסת לא יצטרכו להילחם על הישרדות כל הזמן, כי מפלגה קטנה לא יכולה לפזר את הכנסת כמו שהיא יכולה להפיל ממשלה (שזה גם מפזר את הכנסת בגלל השיטה הקואליציונית). הדרך היחידה לפזר את הכנסת היא אם רוב המפלגות הקטנות יצליחו ליצור גוש סחטני אחד, אבל אם הן יכולות לעשות זאת, אז הן לא יצטרכו לסחוט, כי בתור רוב יוכלו לעשות את הכל בצורה חוקית. אבל זה לא יקרה, כי אילו זה יכול היה לקרות, אז השיטה הקואליציונית הייתה עובדת והיא לא עובדת. אפילו אם הסחטנים איכשהו יצליחו לפזר את הכנסת, זה לא ייתן להם כלום, כי הבחירות לא ישנו את מאזן הכוחות בצורה משמעותית, אז זה יהיה סתם בזבוז והבוחרים לא אוהבים בחירות מיותרות ללא סיבה. כיום יש משמעות אדירה לבחירות, כי תנודה אקראית של 1% של הקולות לפה או לשם יכולה לשנות את המדיניות ב-180 מעלות. אבל זה קורה רק בגלל הקיטוב, שקיים רק כ"מכונת הנשמה" לשיטה הקואליציונית הגוססת. לא יהיו קואליציות - לא תהיה סחטנות.
הפיזור האנכי של סמכויות לא יפתור את הבעיה של סחטנות (או כל בעיה אחרת, רק יצור בעיות חדשות) - המפלגות הסקטורליות עדיין יהיו בכנסת ועדיין ידרשו את אותם התקציבים. ימצאו כבר דרך לעשות זאת כאילו בצורה חוקית ולעקוף את כל המגבלות של פיזור סמכויות. אם ממש רוצים משהו והדבר היחיד שעומד בדרך זה החוקים, אז מוצאים דרך לעקוף אותם או לשנות אותם או לצפצף עליהם. רואים את זה בכל מקום, לא רק בישראל. אתה מצפה שמימון התנחלויות יתבצע מהמיסים שאוספים ביו"ש בלבד? אז יעבירו כספים דרך תקציב הביטחון (שלא יכול להיות מקומי), יגידו שמפעל התנחלויות משרת את האינטרס הביטחוני או משהו. בעצם, כך הצליחו להקים את ההתנחלויות הראשונות בניגוד לחוק הבינלאומי - הגדירו אותם כמתקנים צבאיים או משהו כזה.
דימיטרי. כנראה לא ירדת לסוף דעתי. הבעיה של השיטה הקיימת אינה הסחטנות אלא העיסוק של הכנסת והממשלה בעניינים שלא נוגעים להם (לדעתנו). כך נולדות מפלגות קטנות וסחטנות גדולה (שלא לומר - שחיתות). ניקח לדוגמא, לפי דרך תנועת לאו"ר, את נושא הדת, או מימון מפלגות. הכנסת מאשרת תקציב כללי לנושא. התקציב בגדול מחולק ל-2 :P תקציב הממשלה ותקציב העם. נושאי דת ומימון מפלגות זה בתקציב העם. לרשות כל בעל זכות בחירה עומד חלקו היחסי (משפחה, ילדים וכדומה). הוא מעביר את חלקו לגורם בו הוא רוצה לתמוך (ואשר עמד בקריטריונים שקבעה המדינה). הוא גם יכול לפצל את חלקו למשל בין כמה מפלגות / תנועות, או בין כמה ארגוני דת). כך יצרת בחירות שנתיות בלי מערכת בחירות. כך אמרת לנבחרי הציבור - תתעסקו רק בנושאים שאתם אמונים להם.
עדיין לא הבנתי איזו בעיה אתה מנסה לפתור, אם זה לא סחטנות (למרות שאתה כל הזמן חוזר לעניין הסחטנות). מה זאת אומרת שהכנסת עוסקת בעניינים שלא נוגעים בה? הכנסת מייצגת את העם, שהוא הריבון וזכותו לעסוק בכל דבר (בתוך גבולות המדינה). כל מה שמעניין את הציבור מעניין גם את הכנסת. אולי אתה מתכוון שהכנסת לא מייצגת את הציבור כראוי? אם כן, אז את זה צריך לתקן, כמובן. אבל אני לא רואה איך חלוקת תקציבים כפי שתיארת עוזרת לפתור את הבעיה הזאת (או כל בעיה אחרת). זה רק מסבך את המערכת עוד יותר ובכך מגדיל את הפוטנציאל למניפולציות וסחטנות עוד יותר וגם מטיל עול כבד על הציבור, שלא מוכן לזה.
הסחטנות היא התופעה - לא הבעיה. הכנסת צריכה להתעסק בפתרון בעיות בטחון, כלכלה, תשתיות ולא בלהעביר כסף לבתי כנסת. אני רוצה שהחלק שלי בתקציב הדת יעבור לבית הכנסת הרפורמי ברמת השרון, וחלקי בתקציב המפלגות יעבור למפלגה הקומוניסטית. היום זה מה שהכנסת עושה רוב הזמן. מתעסקת בשטויות האלו - שזו הסחטנות של מפלגות סקטוריאליות.
אני כרגע עוסק באידיאולוגיה ולא בפרקטיקה. קודם נסכים על עיקרון מה תפקיד הכנסת, מה עובר לרשות המקומית, מה עובר לאחריות הקהילה ומה עובר לאחריות האזרח. אחר כך נתעסק בפרקטיקה - איך עושים את זה. אולי, למשל, ביטול כל התקציבים למוסדות דת יהיה הפתרון ? וכנ"ל לא יהיה מימון מפלגות ? לא יודע. כרגע ברור לנו (ואני מקווה שקראת את האתר שלנו) שזה לא תפקידה של המדינה. את התוצאות ראינו בתקופה האחרונה. עשרות אלפי מפונים ואין תקציבים לשיקום, אבל יש לעוד אלפי משרות לרבני שכונות, לערוץ 14 (פרטי !) ועוד ועוד.
אם זה לא מדליק לך נורה אדומה שמשהו רקוב בבסיס והסחטנות היא תוצאה שלו, אז באמת קשה לי להבין.
אני מבין את הבעיות ובהחלט מסכים שהסחטנות זה דבר רע. אני לא מסכים עם הטענה שהבעיה היא שהכנסת עוסקת בכל דבר, ואני לא מסכים שזה מה שגורם לסחטנות. עשיתי ניתוח בעיות בעצמי וגיליתי שהדבר שמאפשר סחטנות (על כל הדוגמאות שציינת) זה השיטה הקואליציונית. אם נבטל אותה, נפתור גם את הסחטנות וגם שורה ארוכה של בעיות אחרות. אם לא נבטל אותה, אז שום חלוקת סמכויות לא תעזור. הכנסת תעסוק רק בביטחון, אתה אומר? אז יעבירו את הכסף לרבנים בתור "מענק ביטחוני" ושום דבר לא ישתנה. לא משנה איך אתה מחלק סמכויות - אין שום חלוקה שלא ניתן לעקוף אותה. כל תחומי החיים שלנו קשורים חזק מדי אחד עם השני.
כן, אני מכיר את לאו"ר, כי אני מכיר את כל המפלגות שרצו לכנסת החל מ-2003 ולאו"ר השתתפה בבחירות ב-2009. עברתי גם על האתר. כל מה שכתבתי לעיל נשאר בתוקף.
אתה אומר שאתה כרגע עוסק באידאולוגיה ולא בפרקטיקה. אז אשאל בבוטות - מתי אתה כן מתכוון לעבור לפרקטיקה? לאו"ר קיימת כבר 45 שנים. זה לא מספיק זמן כדי להגיע למשהו יותר מעשי?
אני, לעומת זאת, מציע משהו מאוד ספציפי ומאוד פרקטי, משהו שאפשר לממש כבר עכשיו - למחוק מחוק יסוד הממשלה את התנאי שראש הממשלה חייב להיות חבר הכנסת. אני מבין שלדעתך המערכת כל-כך רקובה שצריך לזרוק אותה לפח ולבנות מערכת ממשל שאף אחד לא ראה ואף אחד לא יודע איך היא אמורה לעבוד (כולל אותך, לפי דברייך). וכל דבר פחות מזה לא ישנה שום דבר. אני מבין את ההשקפה הזאת. בזמנו גם אני חשבתי שחייבים לבנות את כל המערכת מחדש. אבל ככל שהתעמקתי יותר, הבנתי יותר ויותר שיש לנו שיטת ממשל מצויינת שכבר קיימת ומוכנה לעבודה - השיטה הפרלמנטרית. הדבר היחיד שמונע ממנה לעבוד זה השיטה הקואליציונית, שמולבשת מעל השיטה הפרלמנטרית, מסתירה אותה וחונקת אותה. אבל השיטה הקואליציונית קיימת רק בגלל הדרישה שרה"מ חייב להיות פוליטיקאי - דבר שיוצר ניגוד עניינים חסר תקנה. אז מה הפלא שמערכת אשר מבוססת על ניגוד עניינים תהיה מקולקלת ומושחתת? התיקון שאני מציע נראה קטן מאוד, אבל הוא ייצור תגובת שרשרת (או מפולת שלגים, אם הדימוי הזה נשמע לך יותר), שתשטוף את כל המערכת ותשנה אותה הרבה יותר ממה שאפשר לחשוב.
אז תחליט מה אתה באמת רוצה - לשבת ולחלום עוד 45 שנה על חלוקת סמכויות שאף אחד לא יעשה, או באמת לפתור את הבעיות בדרך הכי מהירה ופשוטה, שכבר מוכנה?
בשום מקום לא אמרתי שהכל רקוב. להזכיר לך, היו בחירות אישיות לראש ממשלה ומה זה גרם ? כל המו"מ והסחטנות היו לפני הבחירות. מצד אחד מדברים על מקסימום ייצוג כולם, ומצד שני - אין קואליציה, לשיטתך. אז מה ? שליט יחיד ? מפלגה יחידה ? ממשלה של מומחים ?
אין לי בעיה לא לעסוק בפרקטיקה כרגע. לא כל אחד בנוי לעסוק בפרטים. אנחנו יותר בתחום האידיאולוגי. אז מה אם הציבור לא קנה את דרכנו 45 שנה. אולי אנחנו טועים ואולי לא. עדיין לא ניסו. לפי השם שלך, אני מבין שאתה למדת ויודע שאת תורתו של מרקס הגשימו לא בחייו. אם הדרך שלנו נכונה - היא תוגשם. אני יכול לספר לך איזה תגובות קיבלנו מהתקשורת כאשר ניסינו לצאת לציבור, אבל אסתפק באחת בלבד מפי אדם מפורסם, שהיה בעל שליטה באמצעי תקשורת: אתם צודקים אבל אתם לא שורפים צמיגים לכן לא אכתוב עליכם. ובמערכת בחירות 1988 (התמודדנו פעם ראשונה) - הגיבו לתשדיר שלנו: יורים עלינו ואתם באים עם שינוי שיטת משטר ?
אז זה לא יוגשם בתקופת חיי. אני מקווה רק שהמדינה תתקיים כדי לצאת לדרך אחרת.
היום רוב הציבור מבין שהכנסת מתעסקת בדברים "לא לעניין". האם השיטה הקואליציונית היא הבעייה ? כנראה שנישאר חלוקים בגישה זו.
הלוואי והייתי אופטימי כמוך. קשה לי להאמין שנשרוד כמדינה יותר מכמה שנים בודדות בקצב כזה. אי-אפשר לחכות לדורות הבאים, חייבים פתרון לא עכשיו, אתמול.
עם זאת, אני כן מאמין שאפשר להגיע לפתרון מהר מאוד, כי הכל כבר מוכן, צריך רק לחתוך את החוט האחרון שמשתק את המערכת.
לשאלתך, אם אין קואליציה, אז יש ממשלה שלא שולטת בכנסת (או יותר נכון מנסה לשלוט ונכשלת), אלא משרתת את הכנסת, כלומר מנהלת את המדינה בהתאם להחלטות הכנסת (שזה בדיוק מה שכתוב בחוקי יסוד, לא המצאה שלי). ממשלת מומחים זה דבר הכי קרוב מהרשימה שנתת. רק צריך לציין שלא מדובר ב"טכנוקרטיה", כי למומחים האלה לא יהיה שלטון פוליטי, הם לא יוכלו לקבל החלטות באף סוגיה פוליטית (קרי, שנוייה במחלוקת ציבורית), בלי אישור הכנסת. כמובן שממשלה כזאת לא תוכל לכלול פוליטיקאים או אנשים מקורבים לפוליטיקאים, לכן השינוי היחיד שצריך לעשות כדי לאפשר את המעבר הוא לבטל את התנאי שרה"מ חייב להיות חבר הכנסת (אין דרישה כזאת עבור שרים).
בחירות ישירות לראשות הממשלה לא פותרות שום בעיה, כפי שציינת בעצמך, כי ראש ממשלה נבחר הוא פוליטיקאי לפי ההגדרה (בין אם הוא ח"כ או לא), יש לו אג'נדה פוליטית, לכן הוא חייב קואליציה. בעצם זה עוד יותר גרוע, כי אז הוא חייב שתי קואליציות - בציבור ובכנסת. לא, זה ההפך מהפתרון. הפתרון הוא שהרשות המבצעת תעסוק רק בביצוע ולא בחקיקה, ותהיה כפופה לכנסת. אז היא פשוט לא תצטרך קואליציה, כי אין סיבה פוליטית להפיל ממשלה א-פוליטית.
אגב, כל הנ"ל לא רק שלא שולל את הרעיונות של לאו"ר, אלא מקדם אותם. המערכת שלנו משותקת ולא מאפשרת רפורמה משמעותית כלשהי, אלא אם נשמיד את המערכת הישנה קודם, אבל אז נהיה בלי מדינה בפועל עד שנבנה מערכת חדשה וזה ייקח שנים, אם לא יותר. האויבים שלנו לא ישבו בצד ויחכו עד שנבנה מדינה חדשה. גם לא ברור איך בונים מדינה במצב של אנרכיה, ללא כלכלת מקרו מתפקדת. אולי בכל זאת נתקן את המערכת עכשיו, גם אם חלקית, נביא אותה למצב של תפקוד, ואחרי שנפתור את הבעיות הקיומיות, נחשוב איך אפשר לשפר אותה עוד.
אין ברירה אלא להיות אופטימי אבל זה קשה מאד בעיקר הימים אלו.
כאשר שאלו אותנו לגבי התכנית המהפכנית שלנו מתי זה יוכל להתבצע אמרנו - כאשר יהיה משבר חיצוני משולב עם משבר פנימי. אז יבינו שהמערכת לא מתפקדת נכון, יחפשו פתרונות ולנו יש פתרון. לא מושלם. לא שלם. אבל פתרון.
היום זה המצב. אנשים מבינים - לא כולם. מחפשים פתרונות. אבל כנראה שהרוב חושש ממהפכה שלמה במבנה המשטר.
הממשלה שהצענו היא לא כולה טכנוקרטים. יש שרים פוליטיים. הרעיון המרכזי הוא "הבית העליון" שיעסוק בטווח בארוך, דבר שחסר במערכת היום (על הנייר קיים כחלק מתפקיד הכנסת אבל זה לא מעניין את הממשלה, שהיא למעשה השולטת בכנסת ורוב החוקים הם פרי יוזמתה).
אתה אומר שיש לכם פתרון, אבל כשאני מנסה לברר את הפרטים, אתה אומר שזה רק רעיון כללי. בסדר, אני מסכים שיש פה רעיון, אפילו קצת מעניין, אבל רעיון זה לא פתרון וכנראה לא יהפוך לפתרון בעתיד הנראה. אתה צודק שמשבר קיומי יוצר הזדמנות לשינוי, אבל המשבר כבר כאן ולפי מה שאתה מספר אתם לא מוכנים. אתה בונה על כך שהמשבר יימשך לעד או משהו?
הפתרון שאני מציע, לעומת זאת, הוא פשוט, ישים, אפקטיבי ומוכן לגמרי, עד כדי סעיפי החוקים שצריך לתקן.
מעניין שאתה כן מזהה את הבעיה האמיתית: "...על הנייר קיים כחלק מתפקיד הכנסת אבל זה לא מעניין את הממשלה, שהיא למעשה השולטת בכנסת ורוב החוקים הם פרי יוזמתה..."
כן, זאת היא הבעיה. בעיה שניתן לתקן בקלות על ידי כינון ממשלה א-פוליטית שלא תשלוט בכנסת ולא תציע חוקים. בדרך זה גם יפתור את בעיית הסחטנות, שגם זיהית נכון.
אז למה להקים איזה "בית עליון" שלא ברור איך הוא נבחר או מתפקד או מי צריך אותו בכלל?
חלקים מהרעיון שלנו נוסו וקיימים במדינות אחרות. תוכל למצוא מאמרים בנושא באתר שלנו.
בוודאי שאיני מקווה שהמשבר ימשך לעד. כנסת, ולא משנה איזו, מסתכלת על הטווח של הבחירות הקרובות. לכן לא עוסקת, כמעט, בפתרונות לטווח הארוך. לכן צריך "בית עליון" שיהיה משוחרר מהכבלים של הבחירות ויוכל להתעסק בראייה כוללת. לכן צריך אותו. חייבים אותו. הוא אינו קשור לממשלה. זה שלא הצענו דרך טכנית איך לבחור אותו - לא אומר שאינו נחוץ. יש אנשים שמעסקים באידיאולוגיה ויש בפרקטיקה. אני לא יודע אם קראת את מאמרו של אחד העם "כהן ונביא". לנו זה היה חובה בתיכון. וזה בדיוק ההבדל בין בית עליון ותחתון (כנסת). ההבדל בין הכהן לנביא.
אתה צודק, יש מדינות שפועלות לפי שיטה כזאת. דוגמה הכי בולטת - איראן. בנוסף לממשל אזרחי שנבחר על ידי העם לניהול שוטף של המדינה, יש את מועצת האייתולות, שלא נבחרת וכאילו לא מתערבת בניהול שוטף של המדינה, רק חושבת על הטווח הארוך ועל המרקם האידאולוגי של המדינה. דוגמה אחרת - ברה"מ, שבה גם היה ממשל אזרחי עם רשות מחוקקת ומבצעת וכל שאר הדברים, ובמקביל לזה הייתה המפלגה הקומוניסטית שתפקידה היה לחשוב רחב ולטווח ארוך ולהדריך את הממשל האזרחי בהתאם לאידאולוגיה של מימוש המטרה הסופית (קומוניזם). בשני המקרים הרעיון הוא בדיוק כפי שאתה מתאר - מוסד שעוסק בחשיבה אידאולוגית-דתית לטווח ארוך, בלי להתעסק ב"שטויות" כמו בחירות. או שיש פה הבדל שאני לא מצליח לראות?
נכון שלחברי הכנסת קשה להתעסק בטווח ארוך ובחשיבה כוללת, כאשר כל רגע הם עלולים למצוא את עצמם מחוץ לכנסת. אבל חוסר יציבות זה לא גזירת השמיים ולא חוק טבע - זאת בעיה גדולה וחריגה שחייבים לפתור בכל מקרה, אחרת הכל יתפרק. הפרדה בין הכנסת והממשלה, כפי שהצגתי, תחזיר את היציבות ותאפשר לכנסת לחשוב לרוחב ולאורך בהתאם לאידאולוגיה של כל מפלגה ולא בהתאם לשיקולים קואליציוניים רגעיים. אפילו עם בחירות סדורות כל 4 שנים לכל ח"כ יהיה סיכוי גבוה להישאר בכנסת במשך עשרות שנים, כל עוד הוא לא סוטה מהאידאולוגיה שהוא התחייב לבוחריו לקדם (כך זה היה למשל בארה"ב במאה ה-20, לפני שגם הם איבדו את היציבות). ואז, הכנסת תהיה הבית העליון שאתה חולם עליו והרשות המבצעת תעסוק בפרקטיקה בהתאם למסגרת האידאולוגית שהכנסת קובעת. וזהו, לא צריך לבנות פה איראן יהודית.
ב-2 המדינות שציינת, הגוף החיצוני אינו גוף נבחר. אנו מדברים על גוף נבחר (להרות שלא עסקנו בפרקטיקה של הבחירה) , הבאנו כדוגמא את 4 הנושאים שאנו רואים חשיבות עליונה בחשיבה ותכניות פעולה לטווח ארוך : ביטחון לאומי, תרבות וחינוך, משק וכלכלה, חוק ומשפט. אתה יכול לראות מה קורה אצלנו בנושאי אלו כאשר , למשל, כל שר חינוך מבטל את תכניות קודמו ומכריז על רפורמה, מגדילים את היבוא החקלאי והורסים את החקלאות ואנו נתקעים בלי תוצרה ועוד ועוד. זה בדיוק מקום של תכניות ארוכות טווח שיעשו ע"י אנשים - פוליטיים ומומחים - שחרב הבחירות לא מונפת מעל ראשם. כך בדיוק פעלה ההנהגה הציונית מראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת כאשר הקימה מוסדות עם חשיבה לטווח ארוך - "הגנה", הסתדרות, מערכת חינוך ועוד. ב-1948 היינו "פתאום" מדינה מאורגנת עם מערכות עובדות ומולה עמדו כנופיות שנעזרו מבחוץ. כאשר חושבים רק על הבחירות מגלים פתאום שמחסני הצבא ריקים (כי קיצצו בתקציבים - בלי להתייחס כרגע לניהול הצבא), גילו כי אין תוצרת חקלאית, גילו כי אין תכניות לפינוי אזרחים (אפילו למקרה של רעידות אדמה) ועוד ועוד.
אז אני לא חולם על מועצת הרבנות הראשית שתהיה הבית העליון וגם לא על מרכז הליכוד שיתווה תכניות לטווח ארוך.
מקווה שלא חשבת שאני חושב כך.
בדרך נכונה אפשר לבנות את המוסדות השלטוניים נכון, ואין קיצורי דרך. אפשר לבנות ולשפץ, אבל קודם לבנות - אחרת נהיה באותו מצב בעוד כמה שנים.
להגיד שהמועצה העליונה באיראן זה לא גוף נבחר זה נכון רק חלקית. רוב חברייה ממונים על ידי הנשיא שנבחר על ידי העם. המנהיג העליון, שממנה את שאר, גם נבחר על ידי מועצת מומחים, שבתורם נבחרים על ידי העם. ברור שזה לא בחירות חופשיות או הוגנות מכל מיני סיבות וגם המנהיג נבחר לכל החיים, שזה גם לא בסדר. המפלגה הקומוניסטית דווקא הייתה פחות אנטי-דמוקרטית מהמועצה העליונה, כי כל אחד יכול היה להצטרף למפלגה, רק היה צריך לעבור מבחנים כדי להוכיח שהוא מבין את האידאולוגיה הקומוניסטית. חוץ מזה לא היו מגבלות של ממש, להפך היו מאוד מעודדים הצטרפות למפלגה וזה היה נחשב להישג מכובד. אז המפלגה הקומוניסטית ייצגה את העם בצורה לא רעה. כמובן שגם זה לא מספיק עבור דמוקרטיה מודרנית, כי בעלי דעות אחרות לא התקבלו למפלגה.
אז אם שתי הדוגמאות הנ"ל זה לא מספיק "נבחר" מבחינתך, אז אתה מדבר על גוף שנבחר על ידי העם ולכן מייצג את העם באמת. אבל אז אנחנו מקבלים גוף ששקול לכנסת. כמו שכבר אמרתי, אין פה הרבה אפשרויות. או שהגוף הזה מייצג את העם ואז הוא שקול לכנסת, או שלא מייצג ואז הפכנו לאיראן או ברה"מ או משהו דומה. גם בחירות לכל החיים לא יעבדו - זה גם לא מספיק דמוקרטי.
ושוב אני אומר (בפעם אחרונה, כי כמה אפשר לחזור על אותו דבר) - אם חברי הכנסת חושבים רק על בחירות, אז זה רק בגלל חוסר יציבות של המערכת. אם המערכת תהיה יציבה עם בחירות סדורות כל 4 שנים, אז יהיה מספיק זמן לחשוב על טווח ארוך. איך אני יודע? כי אפילו במצב הנוכחי הכנסת כן מצליחה לחשוב בטווח ארוך ומנסה בכל הכוח הנותר לה לעשות משהו. זה לא עובד לא בגלל שהכנסת לא יכולה לעשות את זה עקרונית, אלא בגלל חוסר יציבות ושיתוק שנובעים מהתקלה שתיארתי קודם. אם נתקן את התקלה, אז לא יהיה צורך בבית עליון שלך - הכנסת תסתדר לבד. אם לא נתקן, אז שום בית עליון לא יעזור, כי א) הוא לא יקום מלכתחילה, ב) גם אם יקום, אף אחד לא יוכל ליישם את ההחלטות שלו.
לבסוף, לגבי הנושאים שציינת (ביטחון לאומי, תרבות וחינוך, משק וכלכלה, חוק ומשפט) - זה הרי מכסה את כל תחומי החיים חוץ אולי מהנושא הסביבתי, שזה אירוני, כי זה אולי הנושא הכי חשוב מבחינת הטווח הארוך. אז רשימת הנושאים האלה היא חסרת משמעות לחלוטין, כי היא לא אומרת כלום.
המסקנה שלי מכל ההתכתבות איתך:
1. שנינו רואים את אותן בעיות.
2. כל אחד מגדיר אותן בחומרה אחרת.
3. שנינו מציעים פתרונות שונים.
4. שנינו מאמינים שהפתרון שלנו הוא הנכון / הרצוי / הישים.
5. שנינו עדיין מאמינים שאפשר וגם דחוף.
6. למרות שזה אבסורד - אני מקווה ששנינו צודקים.
סיכום טוב. רק אציין שאני לא מתעסק בהשוואת הבעיות מבחינת חומרה. השוואה כזאת נדרשת כדי לבחור נקודת איזון האופטימלית בין כמה מצבי קצה רעים, לעשות trade-off הכי טוב. הפתרון שאני מציע לא דורש חיפוש נקודה אופטימלית, כי הוא פותר את כל הבעיות במידה כזאת או אחרת, בלי trade-off. אני יודע שזה נשמע יומרני, אבל זה מה שיוצא, מה אני אעשה.
דבר שני, מה שאתה מציע, זה רק הרעיון הכללי, בלי מימוש ספציפי, לכן אני לא רואה בזה פתרון, מצטער. יותר מזה, אני לא רואה שום מימוש של הרעיון הזה, אם רק בגלל שציינת שתי דרישות סותרות לכל מימוש אפשרי: ה"בית העליון" המדובר מצד אחד חייב להיות גוף נבחר (אמרת בעצמך שאיראן זה לא המודל, כי שם גוף דומה לא נבחר) ומצד שני חבריו חייבים לא לעסוק בבחירות כי זה יפריע להם לחשוב בטווח ארוך. הדרך היחידה ליישב את הסתירה הזאת, לפחות עד כמה שאני יכול לדמיין, היא לבחור את חברי הבית הזה לכל החיים או משהו קרוב לזה. אבל זה בדיוק מה שיש באיראן - המנהיג העליון לא מקבל את התפקיד בירושה, אלא נבחר לכל החיים.
לעומת זאת, אני מציע תוכנית מוכנה ופשוטה.
אם היית קורא את הצעת התנועה היית רואה שאנו מציעים למנות את חברי הבית העליון לתקופה אחת של 7 שנים ובוודאי לא לכל החיים.
על כל 100 סיבות "למה לא" אמצא עוד אחת. השאלה אם הפתרון נכון מבחינה עקרונית ועונה על הבעיות שהגדרנו.
הפתרון שלנו עונה על הבעיות שאנחנו רואים ואותן הגדרנו. אם הוא נכון, אפשר להתחיל לרדת לפרטים ולהגדיר את רק את הכיוון הכללי אלא גן את דרכי המימוש.
יש לך ולנו הבדלים בהגדרת הבעיות.
אני לא חולק על הגדרת הבעיות. אני חולק על נתיוח סיבות לבעיות. אתה מסתכל על כל הבעיות של המוסדות הקיימים ומניח שאלה הן בעיות מובנות, נצחיות ולא פתירות, לכן אין ברירה אלא ליצור מוסדות חדשים. אני טוען שזאת השקפה צרה ושטחית ושהמוסדות הקיימים יכולים לתפקד מצוין והסיבה היחידה שהמערכת לא מתפקדת כרגע היא ניגוד עניינים קטלני שנוצר רק בגלל הערבוב בין הכנסת והממשלה. מספיק לחתוך את החוט שמחבר אותם בצורה של התנאי שרה"מ חייב להיות ח"כ, והמערכת תתחיל לעבוד. ייקח זמן כדי לשקם את המערכת אחרי כל הנזק שהתקהל הנ"ל גרמה לה, אבל בכל זאת נרגיש שיפור משמעותי מהר מאוד.
באשר לרעיון שלך, בוא ננסה תסריט פשוט הבא: הבית העליון עובד כמה שנים על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני והסדר שלום לדורות (אם זה לא נחשב לחשיבה לטווח ארוך, אז מה כן?), אוסף את כל המידע ודעות ושיקולים וכו' ומגיע למסקנה שצריך ללכת על פתרון שתי מדינות לשני עמים ומפתח תוכנית מפורטת לכך. אבל בכנסת יש קואליציה כמו הנוכחית או משהו דומה לה והיא, בהתאם להחלטת הממשלה, מתנגדת לפתרון שתי מדינות בכל צורה שהיא. מה קורה אז?
בדיוק מה שלא התכוונו שהבית העליון נותן פתרונות לסכסוכים. אתן לך את הדוגמא הפשוטה ביותר: חברת הייטק שתתעסק רק בתחזוקה ולא בפיתוח עיסקי או בפיתוח מוצרים - כמה זמן תשרוד ?
הכנסת עוסקת, לצערנו, רק בתחזוקה. הפיתוח העיסקי הוא מערכות החינוך והבריאות ועוד. כאן אתה רואה איך מטרטרים את המערכת בלי שום חשיבה קדימה, ומערכות אלו קורסות.
לא יודע מתי ראית פעם אחרונה את תכניות הלימודים ואת שיטות הלימודים ואת השינויים התזזיתיים כל שנה בהכנות לבחינות הבגרות ?
לא יודע מתי בפעם האחרונה שמעת על רופאים מצויינים אבל לחכות כמעט שנה בתור.
זו קריסה של מערכות שאין בהן חשיבה לטווח ארוך ועדיין אנחנו על טיפות הדלק של המערכות הקודמות.
סיפור אישי שימחיש לך את השיטה שלך. עשיתי עבודת מסטר על ההבדל בין עיריות ורשויות מקומיות. ראייני עשרות ראשי עיריות ורשויות. אחת מהן, ראש העיריה נבחר אישית אבל הרשימה שלו קיבלה 0 מנדטים במועצה. אכלו אותו חי והוא נאלץ לשלם הרבה כדי להעביר תקציב ולשרוד כל הקדנציה.
שוב, אני מסכים איתך לגבי הבעיות, אתה לא חייב לתאר אותן.
אתה לא מציע שום פתרון קוהרנטי לבעיות האלה. הבית העליון שלך אמור לעסוק בביטחון, אמרת בעצמך. מצד שני הוא לא אמור לפתור שום סכסוכים? אז מה הוא כן אמור לפתור? איזו בעיה בטחונית אפשר לפתור בלי לגעת בסכסוך ישראלי-פלסטיני או סכסוך כלשהו?
טוב, אז אם הוא לא עוסק בביטחון, בוא ניקח את הדוגמה שלך עם מחסור ברופאים. שוב, אין שום וויכוח על הבעיה. אבל מה הבית העליון הזה יכול להציע? תוכנית חכמה, מפורטת וארוכת טווח לטיפול בבעיה? אז קודם, לא צריך שום בית עליון בשביל זה, בעצם אפילו לא צריך את הכנסת. הנה תוכנית מוכנה מעת מנהל תכנון אסטרטגי (כן, יש גם דבר כזה) במשרד הבריאות: https://www.gov.il/BlobFolder/reports/health-human-resources-reform-n/he/files_publications_units_financial-strategic-planning_publications_man-power_health-human-resources-reform.pdf
אבל גם הכנסת עוסקת בבעיה. סתם דוגמה אחת: https://main.knesset.gov.il/Activity/committees/Education/News/pages/%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%90%D7%99%D7%9D.aspx
"ועדת החינוך, התרבות והספורט בראשות היו"ר ח"כ יוסף טייב, קיימה היום (שלישי) דיון בנושא תכנון ארוך טווח של כוח אדם רפואי..."
אתה מבין למה אני לא מקבל את הטענה שלך שהכנסת לא עוסקת בתכנן ארוך טווח? עברתי על הרבה דוגמאות כאלה ותמיד רואים שהם כן עוסקים ועוד איך. לא אביא לך את ההוכחות לכל בעיה אפשרית, אבל אם מעניין אותך לראות את האמת ולא להישאר בתיבת תהודה שלך, אז תוכל בקלות למצוא דוגמאות לכל בעיה שתרצה.
אוקי, אז אם הכנסת והממשלה חושבים על בעיות אסטרטגיות, למה הבעיות לא נפתרות? יש לכך שתי סיבות:
1. כפי שציינת בעצמך, המערכת הפוליטית עוסקת יותר מדי בהישרדות ובבחירות שיכולות לבוא בכל רגע. כן, זאת בעיה, וכל עוד היא תישאר, שום בית עליון לא יעזור, כי הבעיה היא לא שאין רעיונות ותכנון, אלא שאין זמן וכוח ליישם את הרעיונות שיש. אז אתה רוצה להוסיף עוד רעיונות ולהעמיס על המררכת הקורסת עוד יותר? תקבל תוצאה הפוכה ממה שאתה מייחל.
2. כבר הרבה שנים שהמדינה נשלטת (עד כמה שבכלל נותר פה שלטון כלשהו) על ידי הפלג האידאולוגי מסוים, שמקדם, בין היתר, גישה ניאו-ליברלית שדוגלת בהשמדה של מערכת הבריאות הציבורית והחלפתה ברפואה פרטית. התפוררות של מערכת הבריאות שלנו היא לא מקרית, אלא גם חלק מתוכנית ארוכת טווח במסגרת אותה האידאולוגיה. אפשר להתווכח אם הגישה הזאת מוצדקת או טפשית, אבל היא קיימת. למה אתה חושב שהבית העליון שלך לא יהיה תחת שליטה של אותו פלג אידאולוגי ויגיע ל אותן מסקנות שהבעיה שאתה מתאר היא בכלל לא בעיה אלא שלב מעבר קצת כואב אבל הכרחי למערכת רפואה יותר טובה וברת קיימא מהרפואה הציבורית הכושלת לטענתם? אולי הממשלה והכנסת כן חושבים בטווח יותר ארוך ממך? אני לא אומר שאני מסכים עם זה, זאת רק הדגמה למה שום בית עליון לא יכול להיות פנוי ממחלוקות פוליטיות וסכסוכים למיניהם. איפה שלא תסתכל, תמיד יש מאבקים אידאולוגיים וככל שחושבים על טווח יותר ארוך, דווקא יש יותר אי-וודאות ולכן יותר וויכוחים פוליטיים. אז אם אתה אומר שהבית העליון לא יתעסק בסכסוסים, אז הוא לא שווה כלום.
אני רואה שאנחנו מסתובבים סביב הזנב. כנראה שלא נצליח לשכנע אחד את השני. נראה מה יקרה בעתיד (אם נזכה).
רוצה להביא בפניך דוגמא לדרך בא אנו רואים את חלוקת תקציב העם (לפי תכנית לאו"ר).
קח לדוגמא את דמי ההבראה שמקבלים בעבודה. הכסף מועבר אליך ואתה מחליט איך לנצל אותו.
דוגמא נוספת - השתלמויות. מקומות רבים שרוצים לקדם או להעשיר את העובדים מתירים להם לצאת להשתלמויות מוכרות, גם אם זה רק העשרה, והכסף מועבר ע"י המעביד.
זו הדרך באופן כללי בו אנו רואים את חלוקת התקציבים האישיים.
המדינה קובעת מסגרת תקציב כללית. לכל אזרח יש את חלקו היחסי. והוא מנצל או מעביר אותו לגופים שעומדים בתקינה שקבעה המדינה.
כך לנושא דת, מימון מפלגות ועוד.
כמובן אפשר להציע לבטל כליל את מימון המפלגות ע"י המדינה וכן הוצאת כל הגופים הדתיים מחוץ למסגרת התקציב.