הפרדה בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת
קוד ההצעה: israel-2024-07-36
לבטל את התנאי שלפיו ראש הממשלה חייב להיות מבין חברי הכנסת. אידאלית, אפילו לאסור לראש ממשלה ולכל השרים להיות חברי הכנסת באותה קדנציה לפחות (עדיף אפילו עם שנתיים של צינון לפני ואחרי, אבל לא חובה).
1. הבעיה: למרות שישראל מוגדרת כדמוקרטיה פרלמנטרית, שבה המדיניות נקבעת על-ידי הכנסת, בפועל אנחנו דמוקרטיה "קואליציונית", שבה המדיניות נקבעת על-ידי רה"מ, בצורת "קווי יסוד", לכאורה בהסכמת רוב הכנסת. שיטה כזאת עובדת רק אם באמת קיים רוב, שמקבל את קווי היסוד במלואן ובלב שלם. התנאי הזה לא מתקיים! למרות כל הניסיונות לסווג את כולנו ל"ימין" ו"שמאל", בפועל קיימים עשרות פלגים אידאולוגיים ומגזריים שונים מהותית, ולאף פלג אין רוב.
2. התוצאה: בתנאים כנ"ל אין שום היתכנות אידאולוגית לקואליציה יציבה, וכל רה"מ נאלץ לנקוט בשיטות חלופיות, שכולן גרועות: פשרות כואבות מדי, פופוליזם, מכירת כיסאות, וכו'. זה משתק ומרקב את המערכת ופותח דלתות לאופורטוניסטים מושחתים, בעלי הון, ומיעוטים קיצוניים.
3. הפתרון: דמוקרטיה פרלמנטרית "מלאה\טהורה\אמיתית" או אולי "דמוקרטיה פרלמנטרית 2.0", שבה הכנסת בכללותה קובעת מדיניות, עם רוב ארעי ושונה בכל נושא ותת-נושא. הממשלה לא עושה שום החלטות פוליטיות (קרי - שנויות במחלוקת ציבורית) ולא לוחצת על הכנסת לקבל החלטה שמתאימה לרשות המבצעת, אלא רק מבצעת את ההחלטות שהכנסת מקבלת. דבר כזה יכול לעבוד רק אם רה"מ והשרים יהיו אנשי מקצוע מחוץ לפוליטיקה, ללא אג'נדה פוליטית או התחייבות לבוחרים ו\או מפלגות. פוליטיקאי חייב לעשות החלטות פוליטיות לפי ההגדרה, לכן הוא לא יכול להיות חבר ברשות שהיא רק המבצעת ולא גם המחוקקת.
4. היתכנות משפטית: צריך לבטל את התנאים, שרה"מ חייב להיות ח"כ וחייב להציג קווי יסוד. מדובר בשינויים טכניים בלבד בחוק יסוד: הממשלה. ביטול הצגת קווי יסוד הוא אופציונלי, כי רה"מ תמיד יכול להגיד "אני מתחייב לבצע את החלטות הכנסת ואלה הן כל קווי יסוד שלי". מבחינה פורמלית צריך גם לבטל או לשנות את תקנון הכנסת, שמחייב כי יו"ר הוועדה המסדרת של הכנסת יהיה ממפלגתו של רה"מ המיועד. אם לרה"מ אין מפלגה, אז לא ניתן לקיים את הסעיף הזה. כל שאר החוקים, שמזכירים קואיליציות ואופוזיציות יכולים לעבוד גם אחרי התיקון המוצא, עם קצת פרשנות יצירתית פה ושם.
5. היתכנות פוליטית: שיטה פרלמנטרית 2.0 תחזיר את כל הכוח לכנסת, וזה אינטרס ישיר לח"כ ממוצע, שיקבל כוח שלטוני אמיתי ויוכל לקיים את הבטחותיו לבוחריו, בלי אילוצים, בלי פשרות, ובלי בחירות אינסופיות.
אני לא מאמין בפתרונות קצה, אלא בצעדים ישימים בכדי להפוך את התיקון של המערכת הפוליטית למציאות.
זה בדיוק מה שאני מציע - תיקון של המערכת הפוליטית, שהוא גם מציאותי, אם רק בגלל שלכאורה מדובר בתיקון קטן והפיך. אומנם קשה לראות את זה, אבל התיקון הזה פותר את בעיית השורש של כל המערכת ואמור ליצור מן תגובת שרשרת, שתפתור את שאר הבעיות כמעט אוטומטית. אז איך זה פתרון קצה?
כל עוד הבחירות לכנסת הן מפלגתיות ולא אישיות, הבעיה לא תיפתר
מה זה בחירות אישיות מבחינתך?
בחירה ישירה של כל מועמד, הן ראש הממשלה והן ח"כ מתוך מאגר מתמודדים עצמאיים, בלי קשר למיםלגוצ, ביטול שיטת קואליציה ואופוזיציה. ראש הממשלה הניבחר יוכל למנות מסםר "רזה" של שרים שכוא מעוניין לעבוד איתם מתוך מאגר החכ"ים שניבחרו. צמצום מספר השרים למינימום הכרחי. כל יתר ההחלטות יתקבלו במישאלי עם.
ביטול שיטת הקואליציה-אופוזיציה זה רעיון מצוין, והדרך היחידה לעשות זאת היא על-ידי הפרדה בין הרשות המבצעת לבין הפוליטיקה, כפי שהצעתי. רשות מבצעת שלא עושה החלטות פוליטיות ורק מבצעת אותן, לא צריכה קואליציה, כי היא לא עושה שום דבר שמצריך "הפלת הממשלה" וגם אם מחליפים ממשלה א-פוליטית אחת בשנייה, אז מבחינה פוליטית לא ישתנה שום דבר, אז אין מוטיבציה פוליטית לכך.
לעומת זאת, בחירה של מועמדים עצמאיים, בלי קשר למפלגות, אינה ישימה בשום צורה. עידן מתמודדים עצמאים נגמר לפני יותר ממאה שנה. בעולם המודרני, שבו 99% מהבוחרים לא מכירים אף מועמד, מועמדים חייבים להיות בולטים, כלומר להריץ קמפיין בחירות שדורש הרבה כסף, כוח אדם, מיומנות וניסיון (או לחילופין, להיות סלבריטי, שזה עוד יותר גרוע). מפלגה נותנת את כל זה פלוס את הברנד שלה. בארה"ב, הסיכוי של מועמד עצמאי לנצח בבחירות הוא פי-10000 פחות מאשר למועמד מטעם אחת משתי המפלגות הגדולות. וחוקת ארה"ב בכלל לא מכירה במפלגות - כל המועמדים אמורים להיות עצמאיים. אבל זה פשוט לא עובד (99% מהמנצחים שייכים לאחת משתי המפלגות) ואין שום חוקים או שיטות לשנות את המציאות הזאת.
באשר ל"ראש הממשלה הנבחר", על סמך מה הוא נבחר? בוחרים מצביעים על פי אידאולוגיה, אז כל מועמד חייב להבטיח משהו אידאולוגי. ומה קורה אם המשהו הזה סותר את ההחלטה של משאל עם (או של הכנסת)? האם אפשר לסמוך על רה"מ שהוא יבצע את מה שנוגד את האידאולוגיה שלו ואת ההבטחות שלו? ברור שלא. הוא יעשה הכל כדי לדחות ולטרפד את הביצוע וזה לא כל-כך קשה. ומכוון שהשרים הם ח"כים (ולמה בעצם? החוק מאפשר ואף ממליץ לקחת שרים שאינם ח"כים), והם שייכים למפלגות (רשמית או לא), אז לכל שר יהיו תנאים להצטרפות וחזרנו לשיטה הקואליציונית. כדי למנוע קואליציות, רה"מ יוכל לקחת שרים רק מהמפלגה שלו, שמייצגת רק מיעוט קטן של הציבור, שזה מגדיל את הסיכוי להתנגשות בין הממשלה לבין הציבור כמעט ל-100%. הכנסת, אגב, הופכת למוסד חסר משמעות במודל כזה,אבל אם לכנסת עדיין יהיה תפקיד, אז יווצר גם סכסוך לבין הכנסת לבין הממשלה והכנסת תוכל לשתק או לפזר את הממשלה.
כדי שכל זה לא יקרה, הציבור חייב לבחור את ראש הממשלה ואת השרים (ואת הח"כים) לא לפי העמדות שלהם, אלא לפי הכישורים המקצועיים שלהם בלבד. אבל הציבור לא מסוגל להעריך כישורים כאלה וגם לא אכפת לו מהכישורים, כי שוב, הבוחרים לא מכירים את המועמדים וזה לא מעניין אותם - העיקר שיעשו את מה שהבוחר רוצה. כלומר, הבוחרים יצביעו לפי האידאולוגיה (במקרה הטוב) או לפי המראה החיצוני או כריזמה וכל השטויות כאלה ולא פתרנו שום דבר.
כדי שהבוחרים יבחרו את רה"מ ושוט' לא לפי עמדות פוליטיות, רוב הציבור חייב להיות א-פוליטי. אבל ציבור כזה לא יוכל ולא ירצה לעסוק במשאלי עם ובכל מקרה, זה לא הציבור שיש לנו במציאות.
אני אעלה את תגובתי,
ההצעה היא נכונה, גם נבחנה אצלנו כהרחבה לחוק הנורבגי, להפריד בין הכנסת לממשלה בכדי להפריד ביניהם.
אך הדיון בווטסאפ של הקבוצה היה אם זאת ההצעה שיכולה לשנות את הכול, ולא.
קודם כל הבעיות: ?
1. עדיין הכנסת והחקיקה יתבצעו דרך חברי הכנסת של המפלגות השונות. לממשלה עדיין תהיה השליטה בכנסת ולכן ההנחה שזה יפתור הכול היא שגויה.
2. במינוח המכובס - ועדת השרים לענייני חקיקה, שלא תהיה בכנסת אלא החיבור של מפלגות הקואליציה יסמסו את ההצבעות הרצויות לחברי הכנסת שלהם.
3. התיקון הוא חשוב - אך משמעותו היא קטנה אם אין מתקנים את כלל הרשויות, חוק יסוד השפיטה, האם יש הפרדת רשויות מולה ? מבקר שמונע מכוח חוק יסוד מבקר המדינה שאין לו סמכות ושיניים וממונה על ידי זה הוא מבקר, מה עם התקציב, החברות הציבוריות, משק המדינה, - האם ההצעה שלך תפתור את הבעיות בחוקי היסוד האלה ?
אני יכול להוסיף עוד,
אך כמו שכתבתי בהתחלה, ההפרדה היא נכונה, אך לא -פתרון הקסם אלא חלק מהרבה דברים שיש לתקן בכדי להחזיר את המדינה למסלול.
נקודת הפריצה לתיקון כל אלו + הפרדת המחוקקת והמבצעת - יהיו רק אם החוק לכינון חוקה יזוז.
וזה באמת יכול להביא לתיקון רוחבי.
1א. אם הממשלה מכילה רק אנשים מחוץ לפוליטיקה, ללא כוח פוליטי או קשרים פוליטיים משמעותיים, אז אין לה סיכוי להרכיב קואליציה. עם זאת, כל עוד היא לא תתערב בהחלטות פוליטיות ותשאיר אותם לכנסת (כלומר, לא תעצבן את הפוליטיקאים), אז היא לא תצטרך קואליציה בכלל. לכן, שינוי קטן אחד כזה יגרום לשיטה הקואליציונית לקרוס והממשלה לא תוכל ולא תרצה לשלוט בכנסת. להפך, הכנסת תשלוט בממשלה, כפי שזה אמור להיות על פי חוקי יסוד. איך שינוי קטן יכול להפיל שיטה שלמה? כי השיטה הקואליציונית כבר נמצאת על סף קריסה ולא רק בישראל. עידן השיטה הקואליציונית הולך ונגמר - נשאר רק לתת לה "פוש" קטן כדי שהיא תתפרק סופית.
1ב. זה שח"כים עוסקים בחקיקה, זאת לא הבעיה בכלל, בתנאי שהם מייצגים את הציבור באמת ולא "בכאילו".
כדי שהכנסת תייצג את העם באמת, צריך שני תנאים: i) כל בוחר יצביע למפלגה שמייצגת אותו כראוי, ii) ח"כים יקיימו את ההבטחות שהם נתנו לבוחרים.
בוחרים לא מצביעים למפלגות שמייצגות אותם משלוש סיבות עיקריות: א) אין מפלגה שמתאימה להם, ב) הצבעה אסטרטגית למפלגה לא מתאימה רק כדי ש"הצד השני" לא יתפוס שלטון (בפרט, אסור להצביע למפלגות שעלולות לא לעבור את אחוז החסימה - המחיר יהיה גבוה מדי), ג) חוסר הכרות של המפלגות.
ח"כ לא מקיים הבטחות משתי סיבות עיקריות: ד) משמעת קואליציונית\אופוזיציונית, ה) הבנה שלבוחרים שלו אין לאן ללכת והם יתלוננו אבל ימשיכו להצביע בעדו.
אבל!
אם השיטה הקואליציונית מתפרקת, אז אין יותר צורך בהצבעה אסטרטגית וגם אין משמעת קואליציונית\אופוזיציונית. הבוחרים יהיו חופשיים להצביע למי שהם רוצים וזה ייצור ביקוש למפלגות חדשות ויותר הצבעות למפלגות קטנות, שזה יוריד את המחסום התחרותי. מספר המפלגות יגדל, מפלגות יהיו יותר קטנות, עד שרובם יהיו קרובות מדי לאחוז החסימה ואז הפוליטיקאים יורידו את אחוז החסימה מרצונם (מתוך אינטרסים אישיים) וזה יוריד את המחסום עוד יותר. תוך זמן קצר יחסית נקבל תחרותיות בינ-מפלגתית אמיתית עם הרבה מפלגות חדשות ורעננות, שנותנות ייצוג אמיתי ומלא כמעט לכל בוחר.
ואז תישאר רק בעיה ג' - חוסר הכרות של מפלגות. אבל זאת בעיה פתירה. אני בעצמי פתרתי את הבעיה הזאת לעשרות אלפי ישראלים וזה יכול בקלות להיות גם מאות אלפי, רק שחבל על המאמץ כל עוד השיטה הקואליציונית לא מאפשרת בחירה אמיתית. אבל ברגע שהשיטה הקואליציונית תקרוס, אני ויזמים רבים אחרים נדאג לפתרונות תוך שבועות, לא שנים (שוב, זה מניסיון אישי, לא איזה פנטזיות).
2. אם הממשלה לא צריכה קואליציה, אז לא חייבת להיות קואליציה קבועה גם בכנסת. יהיו קואליציות נזילות, שקמות ומתפרקות בקצב גבוה מאוד (אפילו כל יום). בסופו של דבר יקומו הרבה קואליציות חופפות שיתקיימו בו-זמנית. בעצם, קואליציות יהפכו לשדולות. זה מצב טבעי ובריא של כל פרלמנט מודרני וזאת היא הסיבה למה קואליציות כל-כך לא יציבות (ברוב המדינות הפרלמנטריות), אפילו כשהן חייבות להיות יציבות. קואליציות לא יכולות להיות קבועות באופן טבעי, כי בתוך כל קואליציה אפשרית בהכרח יהיו מחלוקות קשות ולא פתירות. זה מבוסס על ניתוח מעמיק וסקרים רחבים, אבל קשה לתאר את זה טקסטואלית. יש לי מצגת לזה, אבל לא בטוח אם אפשר להבין אותה בקריאה עצמאית: https://1drv.ms/p/s!AucWDRZs6VkwgYssnZC24fBSI0CmAA?e=LmpWeI
3. הרשות השופטת אצלנו כבר מופרדת יותר מאשר בארה"ב, לא צריך יותר מזה. הבעיה עם הרשות השופטת היא לא חוסר הפרדה מרשויות אחרות, אלא פוליטיזציה - חוסר הפרדה מפוליטיקה. בדומה לרשות המבצעת, הרשות השופטת חייבת להיות א-פוליטית, ממלכתית, משרתת את כל הציבור ולא מחנה פוליטי כזה או אחר.
היא מתערבת בפוליטיקה משלוש סיבות עיקריות: א) הרשות המבצעת עושה דברים לא אחראיים כדי לרצות את הבייס הקיצוני שלה (אחרת הם יפילו את הקואליציה) ואין מי שיעצור אותה חוץ מבג"צ, ב) הרשות המבצעת מפחדת מהחלטות קשות, אז היא מגלגלת את האחראיות לשופטים כדי להסיח את הבייס הקיצוני ("אנחנו לא מקיימים הבטחות כי בג"צ הרע הזה לא נותן לנו") , ג) הבייס קונה את התירוץ הקודם ודורש מפוליטיקאים לרסן את בג"צ או לפחות לשים בו שופטים "נכונים" מבחינה פוליטית וזה סוגר את לולאת הפוליטיזציה שמזינה את עצמה.
אבל!
אם אין שיטה קואליציונית ואין ממשלה פוליטית, אז: א) לממשלה אין בייס שצריך לרצות והיא בכל מקרה מרוסנת על ידי הכנסת ולא תעשה שום דבר מטורף גם אם תרצה (אם תעשה אז הכנסת תחליף את הממשלה בקלות), ב) הממשלה לא מפחדת מהחלטות פוליטיות קשות כי היא לא חייבת (ולא אמורה) לעשות אותם, ג) לא רלוונטי יותר כי הלולאה נשברה.
אותו סיפור עם מבקר המדינה ותפקידים א-פוליטיים אחרים. המבקר צריך "שיניים" (זאת גם צורה של פוליטיזציה) רק כי אין מי שירסן את הממשלה. אבל אם הכנסת תהיה חופשית לעשות את עבודתה, אז לא יהיה צורך ב"שיניים", כי המבקר רק צריך לדווח לכנסת ולכנסת יש את כל ה"שיניים" שבעולם וגם מוכנות להשתמש בהם אם יהיה צורך.
אני יכול להוסיף עוד, אך כמו שכתבתי בהתחלה, המערכת כל-כך לא יציבה ונמצאת על סף קריסה, שגם דחיפה קטנה תשבור אותה. צריך רק לדחוף אותה לכיוון הנכון, כדי שהיא תיפול למצב הרצוי. אז כן, הודות לנסיבות, התיקון שאני מציע הופך לדבר הכי קרוב לפתרון קסם שאפשר למצוא. אם דוחפים לכיוון הנכון, כמובן.
השיטה הקואליציונית אכן בעייתית.
והיא חייבת להשתנות,
ולא רק ההפרדה הפלסטית הזאת.
כמו שאמרתי לך - אני בעד השיטה השוויצרית בנושא של ראש ממשלה ומבנה הממשלה.
לגבי ראש ממשלה מתחלף העליתי את ההצעה....לגבי מבנה הממשלה אני עדיין לא סגור אישית על הפתרון הטוב ביותר....
כמובן יש את הדיונים לגבי "כנסת חדשה" ועדות מקצועיות אבל זה נושא לניר...
כפי שהסברתי, ההפרדה תיצור את הפתח הנדרש לביטול השיטה הקואליציונית כפי שאנחנו מכירים אותה. הפוליטיקאים עדיין יצטרכו לעבור דרך הפתח וזה דורש שינוי השקפה מסוים, אבל רק עצם קיומו של הפתח יגרום לכך שישתמשו בו במוקדם או במאוחר. עדיף כמובן כמה שיותר מוקדם, לכן לא מספיק סתם לדרוש את זה, צריך גם להסביר למה צריך את זה ולמה זה עדיף לח"כים עצמם. אבל זה אמור לעבוד כך או כך.
אם וכאשר השיטה הקואליציונית תעלם, זה יפתור את בעיית ריכוז השלטון בידי רה"מ באופן יסודי ולא באמצעות מגבלות מלאכותיות שקל לעקוף אותן אם רוצים. לראש ממשלה א-פוליטי לא יהיה לו שום שלטון שמעניין את הציבור - כל מה שמעניין את הציבור יוחלט בתוך הכנסת ורה"מ שינסה להשפיע על החלטות הכנסת לא יישב בכיסא הרבה זמן. לכן גם לא יהיו "משחקי הכס" האלה סביב תפקיד רה"מ, כי זה כבר לא יהיה מוקד שלטון פוליטי שיעניין את הפוליטיקאים - הם יוכלו לעשות הרבה יותר מהכנסת מאשר מהממשלה. ואז, רעיונות כמו הגבלת כהונות או "רוטציה על סטירואידים" יהיו מיותרים ולא שווים את כל החסרונות שלהם: פגיעה בניסיון ובזבוז משאבים (לכל החלפה של מנהל בכיר יש עלות משמעותית).
מצד שני, מגבלות חלשות ומלאכותיות לבדם לא ישנו את המערכת ולא יחזיקו מעמד, אפילו אם יתקבלו. כמו שאמרתי, יש מלא דרכים לעקוף מגבלות כאלה, אם רוצים, ואם זה משום מה לא עובד, אז אפשר להשחית ולעוות אותם עד שהציבור עצמו יתחנן לחזור למצב הקודם.
אז שוב אני שואל - למה לבזבז זמן על רעיונות מיותרים ולא אפקטיביים כאשר יש פתרון פשוט לבעיות רבות בבת אחת?
בנוסף,
אם נצא מהקופסא הרגילה, אני מעלה הצעה של ראש ממשלה מתחלף כל שנה. המודל השוויצרי
זה הרבה יותר טוב ממלחמות היהודים של היום.
אם אתה באמת רוצה לחשוב מחוץ לקופסה, אז תחשוב שכל הבעיות שלנו נובעות מהשיטה הקואליציונית. לא בגלל שזאת שיטה גרועה באופן כללי, אלא בגלל שהיא לא עובדת יותר. היא גוססת ביסורים, מתפרקת, מתרקבת לנגד עינינו ולוקחת איתה לקבר את כל שאר המוסדות. כל עוד השיטה הזאת ממשיכה להתקיים, כל פתרון אפשרי יהיה כמו אקמול נגד סרטן. אם השיטה הקואליציונית תמות, אז זה יתקן את הכל. היא תמות בכל מקרה, השאלה היא אם המדינה לא תמות קודם.
לא צריך להיות יצירתיים. כל שאר החוקים שמזכירים קואליציה ואופוזיציה יכולים להתבטל אם נבטל את המושגים האלו על ידי בחירות ישירות, וסמכויות לראש הממשלה שניבחר ישירות (לא כחלק ממפלגה) לתקופה של 2 קדנציו בלבד מקסימום, עם צוות שרים מצומצם מאד, במבנה של 2 מפלגות בלבד.
1. בחירות ישירות לא מבטלות קואליציות ואופוזיציות. ראש ממשלה שנבחר על ידי הציבור ולא על ידי הכנסת, פשוט יצטרך לבנות קואליציה בתוך הציבור ולא בתוך הכנסת, זה הכל. זה בדיוק מה שקורה בארה"ב - מועמד לנשיאות חייב ליצור קואליציה של בוחרים (https://en.wikipedia.org/wiki/Obama_coalition). איך שלא בונים קואליציות, מקבלים תוצאות דומות עם כל אותן הבעיות. לארה"ב יש את רוב הבעיות שיש לנו (שיתוק, שחיתות, קיטוב ועוד).
2. בחירות ישירות לא יוצרות שתי מפלגות, להפך. נזכור שבשנות ה-90 ניסינו בחירות חצי-ישירות, אפילו לא באמת ישירות, וזה כבר הספיק כדי לגרום לקריסה של שתי המפלגות הגדולות והתפלגות הכנסת למפלגות בינוניות וקטנות. השיטה הדו-מפלגתית בארה"ב לא קשורה לבחירות ישירות, היא תוצאה של גורמים היסטוריים ותרבותיים שלא רלוונטיים לנו וגם מיחזקת (לא נגרמת) על ידי שיטת בחירות אזוריות. וגם שם המערכת הדו-מפלגתית מתפרקת מבפנים, יש מחלוקות קשות בתוך כל אחת מהמפלגות. בעצם, כל אחת מהמפלגות היא גוש רופף, לא מפלגה אמיתית.
3. צריך להדגיש שוב - התפלגות הדעות בתוך הציבור הישראלי היא כל-כך גדולה, שלעולם לא נוכל להסכים על מנהיג משותף. לא משנה איך נבחר את המנהיג הזה, לא תהיה לו לגיטימציה ושיטת ממשל כזאת תהיה לא יציבה, לא מתפקדת ותקרוס מהר. כל שיטת ממשל שיש לה לפחות סיכוי קיום חייבת להתחשב בהתפלגות הדעות ולא להיות מבוססת על מנהיג משותף. השיטה הפרלמנטרית, כפי שכבר מוגדרת בחוקי יסוד, היא (כמעט) בדיוק שיטה כזאת, אין לה שום מנהיג או שליט יחיד, השלטון הוא קבוצתי בלבד. הדבר היחיד שמפריע לשיטה הזאת לתפקד זה הדרישה שרה"מ חייב להיות ח"כ, שזה מחייב שיטה קואליציונית שכבר לא עובדת.
אני מסכים, לא צריך להיות יצירתיים. יש לנו כבר שיטה טובה, לא צריך לשנות אותה בצורה דרסטית ובטח לא צריך לייבא את השיטה האמריקאית המתפרקת לנגד עיניינו. צריך רק תיקון אחד קטן וזהו.