חזרה
החוק לכינון חוקה
תיאור
איך תכונן חוקה לישראל ומי יכונן אותה?
- האם הפוליטיקאים צריכים להגדיר את החוקה?
- אולי גוף של מומחים מהאקדמיה?
- ואולי האזרחים הם אלה שצריכים להחליט עבור עצמם?
מידע נוסף
ב 13 ביוני 1950 קובעת הכנסת הראשונה כי היא לא תחוקק חוקה למדינת ישראל, בניגוד להכרזה במגילת העצמאות, וכי החוקה תיכתב בפרקים הקרויים "חוקי יסוד" שיתאגדו לבסוף בעתיד לכלל חוקת המדינה. (החלטת הררי)
בעקבות החלטה זו נוצר מצב שעד היום אין חוקה לישראל, ורשויות השלטון קובעות לעצמן את סמכויותיהן, תוך ניגוד אינטרסים, תוך מאבקים ביניהן וללא איזונים ובלמים מספיקים.
ההצעה שמובאת להלן כוללת: (1) "חוק יסוד כינון חוקה" שמצהיר כי יש לכונן חוקה, הגוף המכונן הוא האסיפה המכוננת, והחוקה תאושר ע"י הצבעת האזרחים. (2) "חוק כינון חוקה" שקובע איך יתנהל התהליך, כיצד תיבחר האסיפה המכוננת, וכיצד ישותף הציבור בתהליך.
חוקה בהסכמה?
אפשר לתאר את החוקה כמכלול של עקרונות יסוד או תקדימים מבוססים המהווים בסיס משפטי ומנהלי של המשטר במדינה או כמערכת ההפעלה של המשטר במדינה בהתנהלותה מול הפרט והציבור, המבוססת על זכויות יסוד.
בשונה מרעיון ה"הסכמה" (דעה או החלטה המקובלת על דעת הרב), זכויות יסוד הן ציווי החיים עצמם. כלומר, נובעות מחופש המחשבה ונפש האדם אותו הטבע/אלוהים העניק לנו כמנגנון ההישרדות החשוב ביותר של הפרט והחברה האנושית (בהגיעה עד הלום) וזכויות אלו אינן נדרשות לכל הסכמה- תודעת החופש והרצון לחופש הגדירו את החופש כזכות יסוד שאין להפקיעה. חרף הימצאותם של מספר חוקי יסוד בספר החוקים (כבוד האדם וחירותו), אנו עדים לניסיונות החוזרים ונשנים לשנותם בהסכמת רוב בכנסת הנסמך על תמיכה רחבה כביכול של הציבור אותו הוא מייצג לכאורה.
נובע מכך, שכל מהלך לייסוד חוקה לישראל מבלי שנכתבה תחילה מגילת זכויות שאין אפשרות לשנותם, הוא מהלך שתועלתו קטנה. השיח הציבורי חייב לעבור מחוקה לישראל אל זכויות יסוד. צריך לפמפם את הנושא שוב ושוב עד שכל אזרח וכל תלמיד/ה יקום בבוקר עם השאלה "האם חיי במדינת ישראל מעוגנים ומוגנים בזכויות יסוד"? כי השאלות הבאות תהיינה "מה הן זכויות יסוד"? "מה הן כוללות"? "היכן הן כתובות"? "האם הממשלה מקפידה עליהן"? ו"מה המנגנון המוודא את קיומן"?- (חוקה מן הסתם).