חזור

הצעה לשינוי שיטת הבחירות בישראל

קוד ההצעה: israel-2025-07-124

השיטה הנהוגה כיום בישראל מבוססת על בחירה יחסית-ארצית: הבוחרים מצביעים למפלגות, ולא לאנשים.

רקע

השיטה הנהוגה כיום בישראל מבוססת על בחירה יחסית-ארצית: הבוחרים מצביעים למפלגות, ולא לאנשים. בהתאם, ראשי המפלגות מרכיבים את רשימות המועמדים, ואחרי הבחירות מתבצע מו"מ קואליציוני שבמסגרתו נקבעים זהות השרים וראש הממשלה. שיטה זו מייצרת ייצוגיות רחבה – אך טומנת בחובה גם שורה של בעיות מהותיות אשר הולכות ומתחדדות לאורך השנים.

הבעיה

1. מינויים לא-מקצועיים: מרבית השרים מתמנים על סמך שיקולים פוליטיים ולא על בסיס ניסיון או התאמה מקצועית. אין דרישה פורמלית לרקע רלוונטי, ושרים רבים מוצאים עצמם אחראיים על תחומים שאין להם בהם מומחיות. דבר זה פוגע באיכות הניהול של המשרד, מייצר חוסר יציבות במדיניות, ולעיתים אף מוביל לנזקים של ממש בתחומי חינוך, בריאות, ביטחון ועוד.
2. חוסר יציבות שלטונית: בישראל מתקיימות בחירות לעיתים תכופות – בממוצע כל כשנתיים וחצי. ממשלות נאלצות להישען על קואליציות רחבות ומסובכות, שחלקן תלויות במפלגות קטנות עם כוח סחיטה גבוה, שאינן מייצגות את רצון הרוב. מצב זה מונע קבלת החלטות אפקטיבית ויוצר שיתוק מדיני וחברתי.
3. אין אחריותיות אישית: הציבור לא בוחר באופן ישיר את חברי הכנסת או את השרים. כתוצאה מכך, קשה להעניש או לתגמל פוליטיקאים ספציפיים – ואין קשר אישי בין נבחר לציבור שבחר בו. הנבחרים מחויבים למפלגות ולא לבוחרים.
4. ירידה באמון הציבור: סקרים עדכניים מצביעים על שפל באמון הציבור בממשלה ובכנסת. תחושת ניכור, מיאוס ואכזבה מהמערכת הפוליטית שוחקת את הדמוקרטיה ומביאה לאדישות אזרחית.

הצעה עקרונית

זוהי הצעה לעבור לשיטה שבה הציבור בוחר באופן ישיר אנשים לתפקידים ספציפיים. במקום להצביע למפלגה אחת בלבד, הבוחר יוכל לבחור את האנשים שהוא רואה כראויים למלא תפקידים בכירים:

• שר החינוך – מומחה חינוכי, ולא פוליטיקאי מזדמן.
• שר האוצר – בעל רקע מוכח בכלכלה ציבורית.
• שר הבריאות – איש מערכת הבריאות, עם הבנה מערכתית אמיתית.
• ראש הממשלה – נבחר באופן ישיר ולא כתוצאה מדילים פוליטיים.

יתרונות ההצעה

• הגברת אחריותיות אישית של הנבחרים כלפי הציבור.
• קידום מינויים מקצועיים ולא פוליטיים בלבד.
• צמצום כוח הסחיטה של מפלגות קטנות.
• חיזוק המשילות ויכולת קבלת ההחלטות.
• הגברת האמון הציבורי במערכת.

סיכום

הציבור בישראל מביע רצון ברור לשינוי. הרפורמה המוצעת שואפת להחזיר את האמון של האזרחים בשיטה, לקדם מקצועיות וניקיון כפיים, ולהבטיח שנבחרי הציבור אכן ישרתו את הציבור ולא את המפלגה ששלחה אותם. השלב הבא הוא לדון בפרטי היישום של שיטה כזו ולבחון מודלים דומים בעולם.